דביר: ניתוח בראייה ספרותית לסיפור לאחר עריכה לשונית

אילו נבחר כאן הפועל "סיפר", המשך המשפט לא היה מעורר את הבעיה שתיארתי. נראה שהבחירה בצירוף "החל לספר" נובעת מהעדפה לפועל הנתפס כבעל משלב לשוני גבוה יותר. אולם העדפה זו אינה מסתכמת בשינוי אוצר המילים. היא משנה גם את אופי הטקסט. הצירוף "החל לספר" לא רק גבוה יותר, אלא גם מרוחק יותר.

בעריכה לשונית מסורתית קיימת נטייה להעדיף מבנים לשוניים היוצרים ריחוק: שמות פועל במקום פעלים ישירים, פעלים סבילים, שמות פעולה, סמיכויות, כינויי קניין חבורים ומבנים נוספים המבליעים את מבצע הפעולה. מבנים כאלה מאפיינים כתיבה עיונית ואקדמית, שבה נדרשים ריחוק, הכללה ואובייקטיביות, אך בפרוזה הם מרחיקים את הקוראים מהדמויות, מחלישים את תחושת הנוכחות ופוגעים בחוויה הרגשית.

אומנם במשפט הזה החוקר לא מצטט את דביר, אבל הוא אמור להעביר לנו את גרסתו לאחר עיבוד מסוים מבלי להתרחק ומבלי לשנות את רוח הדברים. עליו להישאר קרוב ככל האפשר לאופן שבו דביר עצמו היה מתאר אותם. אלא שכאן העיבוד כל כך התרחק ממה שנראה שהיה במציאות, שנוצרת בעיית אמינות. במשפט הזה אין ייצוג לדביר, משום שהוא מכיל בעיות רבות:

כאמור לעיל, "דביר הודה" אך לא היה לו במה להודות; "אכן היו ויכוחים" אבל דפי מדברת על מריבות, מה גם שהמריבות/ויכוחים הם בהווה ולא בעבר. וכעת נמשיך:

המילה שנבחרה כדי לתאר את נושא הוויכוחים היא "סביב", ולא "על", ככל הנראה כדי להגביה את השפה. "סביב" הרצון.

עוד מילה מרוחקת שנבחרה היא "הרצון שלו". הרצון הוא כמו יחידה נפרדת מדביר, ובהמשך נראה את "החשש שלי", "זו הייתה אמירה קבועה שלה". במאמר בעריכה ספרותית כתבו "הוא ניסה להשתיק", בעריכה לשונית – "ניסיון", כתבתי על אחת הטכניקות להעלות משלב לשוני באמצעות שימוש בשמות פעולה – שם עצם מופשט המציין פעולה. בניגוד לפועל, אין לו זמן, גוף או מבצע פעולה. זה יוצר עמימות, ריחוק וניכור. שמות פעולה לוקחים מהדמות שעליה מדברים את הכוח, מטשטשים אותה ומעלימים מידע חיוני חשוב. החוויה הישירה מוחלפת במושג מופשט. הרצון הופך לשם עצם המתואר מבחוץ.

"להגדיל את המשפחה" – זה לגיטימי, אבל לא ממש מדויק. דפי ודביר הם זוג. נכון שבהגדרה הם משפחה, אבל להגדיל את המשפחה מתקשר יותר עם עוד ילדים. לדעתי, זה גם לא מייצג את דביר. כשיש ויכוחים "סביב הרצון", הרצון הוא להביא ילד, ואני משערת שכשהוא מתווכח עם דפי הוא לא אומר "הרצון שלי הוא להגדיל את המשפחה!", ומשערת גם שהוא לא סיפר על כך לחוקר במילים האלה. כאן זה עוד ביטוי כללי ומופשט שמגביה את השפה, ובה בעת מתרחק מהדמות, מהייצוג ומהחוויה, במקום לקרוא לילד בשמו באופן ישיר.

ובהמשך המשפט, "…אך דפי התנגדה באופן מוחלט", כאמור כאן נוצרת בעיה לוגית. מילת הקישור אך יוצרת מעבר לרעיון חדש, אף שהתנגדותה של דפי אינה עומדת בניגוד לוויכוחים אלא מסבירה אותם. בנוסף, מבחינה עובדתית, אין התנגדות "באופן מוחלט" – הגבהת משלב נוספת – היא לא התנגדה באופן מוחלט להבאת ילדים, אלא לעיתוי.

בעיה נוספת היא היעדר רצף רעיוני. בפסקה הקודמת דביר אומר: "יש כאן משהו נוסף." זה לב הסיפור וזו הסיבה שבגללה הגיע אל החוקר. אולם במקום להמשיך ולבסס את החשד הזה, הטקסט עובר לפתע למידע חדש: דפי עובדת כמנהלת במוקד שירות לקוחות, נראית נהדר, ומתחילים איתה. כך מתקבל הרושם שמדובר בנושא חדש, במקום בהמשך ישיר של החשד שדביר מנסה להסביר.

למעשה, כל הפרטים האלה נועדו לבסס את אותה תחושת בטן. דביר חושד שהמריבות הן רק תירוץ, משום שאשתו נראית נהדר, גברים מתחילים איתה, ולכן הוא חושש שהיא מנהלת רומן. הקשר הסיבתי הזה כמעט אינו בא לידי ביטוי.