במאמר אני דנה במקרים שבהם בעריכה לשונית משנים סגנון וניסוח שנעשו בכתיבה ובעריכה ספרותית במטרה להגביה משלב לשוני. בכך לא רק יוצרים ריחוק וניכור, אלא גם לוקחים מהדמות שעליה מדברים את הכוח, מטשטשים אותה ומעלימים אותה.
- עינת קדם
- 6.11.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
לפול סיימון יש שיר, "50 דרכים לעזוב את אהובתך" (1975), נזכרתי בו כשחשבתי על המאמר הבא שאכתוב ברשימת 50 דרכים (ובין היתר המאמר "מילים טובות שנבחרו בעריכה לשונית הוחלפו", על ארבעת חלקיו) להשתחרר ממחויבות של עריכה לשונית לעריכה ספרותית. אני לא טוענת שכך פועלת בהכרח עריכה לשונית בעריכת ספרים, אלא מדגימה את ההשלכות העולות משינויים בניסוח ובסגנון, שלא עומדים מאחוריהם שיקולים ספרותיים.
במאמר "כולם יודעים" כתבתי על שינויים של משפטים בפעיל הנבנים בכתיבה ובעריכה הספרותית והופכים למשפטים בסביל, כשהשיקול היחיד העומד מאחורי פעולה זו הוא הגבהת המשלב הלשוני. דרך נוספת של עריכה לשונית הפועלת על פי גישה זו, היא להשתמש בשמות פעולה: "קיבלתי את עצת חברותיי לעשיית שתי פעולות". שמות פעולה הם האחיות והאחים הקרים של הסביל, ומרוחקים לא פחות ממנו.
ויש עוד דרכים להגביה את המשלב הלשוני, ובכך ליצור ריחוק ולבטל את כוחן של הדמויות שניתן להן בעריכה ספרותית. אציג דוגמאות מסדרה ישראלית, שבהן הכתוביות מעידות על שינויי סגנון וניסוח באמירות של הדמויות. הדמויות מדברות כפי שבכתיבה ובעריכה הספרותית ניסחו – טבעי, אמין וזורם (בכחול) – והשינוי המופיע בכתוביות (באדום) מסיט את הזרקור מהדמות שעליה מדברים, מטשטש אותה ומעלים אותה:
נאמר: "מישהו ניסה להשתיק אותו." השתנה ל: "היה ניסיון השתקה." וואלה? יש את זה ביותר אנמי?
נאמר: "אתה יכול ללכת, אני לא מחזיקה אותך בכוח." השתנה: "… אתה לא במאסר." כמו בסביל, נטלו את כוחה של הדוברת. זאת כבר לא היא שלא מחזיקה אותו בכוח.
הגבר, שלא אוהב את השאלות החטטניות של החוקר, אומר: "אני לא מבין את השאלה". השינוי – "השאלה לא ברורה לי". לקחו את הכוח מהדמות, את הציניות והעמדה (אני לא מבין מה אתה רוצה ממני / לאן אתה חותר / מה הקטע שלך), והעבירו את המשקל לשאלה.
נאמר: "תהיי נחמדה ואל תעשי לי פדיחות. לזה אני מתכוון". נכתב: "… לזו הכוונה". הכוונה במרכז, לא אני.
נאמר: "אני לא יודע על מה את מדברת. נכתב: "אין לי מושג על מה את מדברת". המושג במרכז.
נאמר: "הדבר האחרון שאני צריך זה אותך על הספה". נכתב: "רק חסר לי אותך על הספה".
נאמר: "אני לא יכולה לעשות לו את זה, הוא בוטח בי." השתנה ל: "אסור לי לעשות לו את זה…" יש כאן שינוי של משמעות וביטול ההנגשה והחידוד שנעשו בעריכה ספרותית. כשאני אומרת "אני לא יכולה לעשות לו", אני מתכוונת שאני לא מסוגלת לעולל לו את זה. אני במרכז, אני שולטת, אני יודעת מה אני מסוגלת ומה אני לא מסוגלת. בעריכה לשונית כבלו אותי וסיכמו זאת ב"אסור לי".
נאמר: "אתה לא יכול להישאר כאן". בעריכה לשונית: "אסור לך להישאר כאן".
נאמר: "אני יכול לדעת מה הבעיה?" נכתב: "אפשר לדעת מה הבעיה?"
נאמר: "הם לא עושים אם.אר.איי בשבת". נכתב: "אין אם.אר.איי בשבת".
נאמר: "זה לא מה שאת חושבת". נכתב: "זה לא מה שנדמה לך".
אחת הדמויות חזרה על טענה של מישהי, והדמות השנייה סתרה זאת: "זה מה שהיא אומרת". נכתב: "לדבריה", וכעת הדברים במרכז, לא היא. אחלה, הגבהתם וצמצמתם למילה. אם זה נעשה בעריכת ספרים, הקוראים מפסידים.
