בעריכת ספרים קיים מגוון סגנונות עריכה, וזה טבעי. אבל בכל הנוגע לכתיב, חשוב שיהיה כתיב אחד קבוע. כתיב מלא באופן מלא, ולא כתיב מלא ביחד עם כתיב חסר. כך זה מסודר, ברור, נגיש ואחיד.
- עינת קדם
- 6.11.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
בחלק א' הצגתי את מהפכת הכתיב המלא שחלה ביוזמת האקדמיה ללשון העברית החל מיוני 2017. אף שהשינויים מקילים מאוד ומנגישים את הקריאה, פעמים רבות אני נתקלת בכתיב חסר במילים מסוימות, בספרים שנערכו בעריכה לשונית – כלומר מילים שנקבעו להן חלופות בכתיב מלא אך הן נכתבות בכתיב חסר: היתה במקום הייתה; אמא במקום אימא; הכל במקום הכול; בואו אחרי במקום בואו אחריי, ועוד – שכללי הכתיב המלא לגביהן נקבעו שנים רבות לפני 2017; ומילים שהתווספו בהן י' ו-ו' על פי כללי הכתיב החדשים, נכתבות באותם מקומות: צהריים במקום צוהריים; מחרתיים במקום מוחרתיים; לעתים במקום לעיתים; אמנות (art) במקום אומנות; מיד (מהר) במקום מייד; שמים במקום שמיים, ועוד. בעבר התקן חייב לכתוב אותן בלי התוספות. מיוני 2017 הן נחשבות לכתיב חסר.
נשאלת השאלה למה חלק מעורכי הלשון והוצאות הספרים נמנעים בעריכת ספרים מכתיבה של חלק מהמילים בכתיב מלא, בייחוד בספרי פרוזה? אעלה כמה השערות לכך.
הסיבה הראשונה שאני יכולה להעלות על דעתי היא שבאותם מקומות מתייחסים למילים הכתובות ולשפה עברית יפה כייצוגים של התנ"ך. התנ"ך נכתב בשפה גבוהה ובכתיב חסר עם ניקוד. בעיניהם, הכתיב המלא במילים מסוימות מקלקל את שפת הקודש. ייתכן שהכתיב החסר בחלק מהמילים נתפס בעיניהם כמותג, תו תקן של איכות של ספרי פרוזה ואיכות של עריכה לשונית, השומרים בקפידה על האיכות של פעם.
סיבה משוערת אחרת היא שייתכן שבעיניהם מילים מסוימות יפות יותר חיצונית כשהן נכתבות בכתיב החסר. הסגנון המינימליסטי הנקי נראה להם מתאים יותר לספרי פרוזה לעומת הסגנון העבה, שבא כתוצאה מלחץ של הציבור.
סיבה משוערת שלישית היא שאולי כתיבת המילים אחרי מהפכת 2017 ממשיכה לייצג בעיניהם את הכתיבה הלא תקנית לשעבר, כמו שלי קרה בתחילה. הם לא מסוגלים לשתף פעולה עם זה ומזועזעים מהמחשבה שהאקדמיה ללשון העברית נכנעה, כך בעיניהם, לרצון הציבור.
ולבסוף, אולי זה קשור ליתרון שהיה לעורכי לשון עד 2017. הם ידעו מתי מוסיפים י' ו-ו' ומתי לא מוסיפים אותן, לעומת הציבור שלא ידע. במידה מסוימת המהפכה של 2017 כרסמה בכך. אומנם כללי הכתיב המלא מבלבלים מאוד גם אחרי השינויים, אך השינויים הקלו מעט. בתגובה, עורכי לשון ממשיכים לכתוב חלק מהמילים כפי שנכתבו בעבר לפני שהפכו לכתיב חסר.
אני לא יודעת מה מנחה עורכי לשון והוצאות להשתמש בחלק מהמילים בכתיב חסר, אבל אני לא שותפה לכך. מצד אחד בולט בספרים שימוש יתר בניקוד עזר, שנועד לוודא, בין היתר, שהקוראים יהגו את המילים באופן תקני במהלך הקריאה – דבר שלא קשור כלל לתפקידה של עריכה לשונית בעריכת ספרים. ומצד שני מתעלמים מכללי הכתיב המלא, הממלאים תפקיד חשוב בהנגשה. מצד אחד נצמדים בעריכה לשונית בספרי פרוזה לכללים בסימני פיסוק שאינם באמת כללים, שכן האקדמיה מציינת שהם מתאימים בעיקר לכתיבה העיונית והמעשית. ומצד שני, דווקא כשכללי הכתיב המלא אינם בגדר המלצות, ותקפים הן לכתיבה העיונית והן לכתיבה הספרותית, מתעלמים מהם.
הכתיב המלא מנגיש ומאיר עיניים, לא צריך להתאמץ לפענח אותו
הנגשה היא מושג רחב מאוד. גם עריכה ספרותית מנגישה את הטקסט לקוראי ספרים, ולעריכה הלשונית יש תפקידים ברורים בהנגשה, אחד מהם הוא שימוש יעיל בכללי הכתיב המלא וביתרונות הרבים שהוא מציע. הכתיב המלא נהדר בעיניי, כי הוא מאיר עיניים. בניגוד לכתיב החסר, שנראה כמו כתב סתרים שעלינו לפענח, עם הכתיב המלא לא צריך להתאמץ: סיפר סיפור – ולא ספר ספור; מוחאת כפיים – ולא מוחאת כפים; שתי עיניי – ולא שתי עיני; עוול לשפה – ולא עול לשפה; חייב להיפסק – ולא חיב להפסק; מוקדשות לך – ולא מקדשות לך; ספר משובח, מושלם, מופלא ומצוין – ולא ספר משבח, משלם, מפלא ומצין; אל תתבייש – ולא אל תתביש; צו האופנה – ולא צו האפנה; הלכתי איתה – ולא הלכתי אתה; מותק – ולא מתק; אלייך עינת – ולא אליך עינת, ועוד.
אם יש בקשות מיוחדות מלקוחות שקשה להם עם מילים מסוימות בכתיב מלא, אני בודקת באילו מילים מדובר. אבל באופן כללי, כעיקרון לא נראה לי סביר להשתמש בחלק גדול מהמילים בכתיב מלא כי הן משרתות אותי, ובחלק לא. לא נראה לי הגיוני להשתמש בניקוד עזר במקום כתיב מלא. ההתייחסות שלי למילים הכתובות בעריכה לשונית ובכל סוג של עריכה היא למשמעות שלהן ולמידת התאמתן לטקסט. בעריכה לשונית, עריכה ספרותית, עריכה אקדמית ועריכת ספרים יכולים להיות סגנונות רבים של עריכה, וזה טבעי ונכון, אבל בכל הנוגע לכתיב, חשוב שיהיה כתיב אחד קבוע. לא כתיב מלא-חסר, המערבב מילים בכתיב מלא עם מילים בכתיב חסר שנקבעו להן חלופות בכתיב המלא. כתיב מלא-מלא באופן מלא. כך זה מסודר, ברור, נגיש ואחיד.
