מה נשאר מספינת תסאוס לאחר עריכה לשונית שאינה עריכה ספרותית

פרדוקס ספינת תסאוס מעורר את השאלה האם יצירה ספרותית, העוברת בתהליך של עריכה לשונית שינויים המנותקים משיקולים ספרותיים, נותרת אותה יצירה? כשמחליפים מילים וסימני פיסוק, משתנים הסגנון, האווירה, הקצב, מאפייני הדמויות והמהות הספרותית. הבעיה נעוצה בפיצול בין עריכה ספרותית ללשונית, ובנטייתם של עורכים וגם של בינה מלאכותית להתעלם משיקולים ספרותיים ולהציג העדפות סגנוניות כתיקונים הכרחיים, בעוד שניסוח וסגנון הוא תחומה של עריכה ספרותית.

ספינת תסאוס כמשל ליצירה ספרותית

פרדוקס ספינת תסאוס הוא אחד הפרדוקסים הפילוסופיים העתיקים ביותר. על פי המיתוס, ספינת המלחמה של תסאוס, "דליאס", שבה הוא שט מכרתים לאתונה לאחר שקטל מפלצת, נשמרה בנמל אתונה כמוזיאון חי. עם השנים, קרשי העץ שבה החלו להירקב והוחלפו בקרשים חדשים. אט-אט הוחלפו כל חלקי הספינה המקוריים בחלקים אחרים, קרש אחר קרש, מסמר אחר מסמר, עד שלבסוף לא נותר בה אף חלק מקורי. סיפור זה הפך למשל לפרדוקס מפורסם: האם הספינה עדיין יכולה להיחשב לספינת תסאוס?

תסאוס היה גיבור מהמיתולוגיה היוונית, שנודע בעיקר בהריגת המינוטאור במבוך בכרתים. חשיבותו לאתונאים נבעה לא רק ממעשה גבורה זה, ששחרר את אתונה מהמס הכבד של שליחת שבעה בחורים ושבע בחורות מדי שנה אל המינוטאור, אלא גם מפועלו המדיני. הוא נחשב למייסד אתונה המאוחדת, שכן הוא ביצע את ה"סינואיקיסמוס" – איחוד של הכפרים והיישובים השונים באזור אטיקה תחת שלטון מרכזי אחד. החוכמה המיוחסת לתסאוס הייתה יכולתו ליצור מסגרת משותפת שבתוכה יכלו להתקיים הזהויות והמאפיינים הייחודיים של הקהילות השונות. האיחוד לא מחק את ההבדלים. במובן זה, ספינתו של תסאוס הייתה סמל לזהות אתונאית מאוחדת, שהצליחה לשמר את הייחודיות של מרכיביה.

חשבתי על הפרדוקס הזה בהקשר ליצירה ספרותית שעוברת תהליך של עריכה לשונית הפועלת באופן נפרד על הספר, ומחליפה מילים בנימוקים שלא עומדים מאחוריהם שיקולים ספרותיים. האם טקסט שהוחלפו בו מילה אחר מילה, ביטוי אחר ביטוי, והתווספו בו כל מיני סימני פיסוק – ללא התחשבות במהות הספרותית של היצירה ובסגנונה – נותר אותו טקסט?

התשובה חד-משמעית: לא, הוא לא נותר אותו טקסט. הוא נהרס. עריכה לשונית שאינה רגישה למהות הספרותית, פועלת באופן אוטומטי על מילים שאינן רקובות או מקולקלות. היא פועלת לשפר טקסט מבלי להפעיל שיקולים ספרותיים מקצועיים ומבלי להבין בתחום, תוך חריגה מתחום סמכותה בעריכת ספרי פרוזה, ופלישה לתחום סמכותה של עריכה ספרותית או עריכה ספרותית ולשונית.

החור בעלילה בהגדרת התפקידים של עריכה ספרותית ועריכה לשונית בפרוזה

בעולם עריכת הפרוזה קיים פיצול בין שתי הגדרות שגויות של עריכה ספרותית ועריכה לשונית. על פ הגדרות אלה, עריכה ספרותית עוסקת בעלילה, בדמויות ובמבנה, ועריכה לשונית מתמקדת במשפטים ובשפה ומוודאת שהמשפטים מנוסחים היטב, ללא סרבול ומילות חלל מיותרות, וכן היא עוסקת בתיקון שגיאות כתיב ודקדוק ובפיסוק נכון.

אלה תפיסות סותרות ושגויות ביסודן, היוצרות חורים בעלילה בהגדרה ובספר. בספרות, הלשון היא גם תוכן. האופן שבו דברים נאמרים וכן הפיסוק הם חלק בלתי נפרד ממהות היצירה. כשעורך לשון שאינו רגיש לשיקולים ספרותיים מנסח מחדש את הטקסט – תיאורים, אמירות, אורך משפטים, סימני פיסוק שאינם קשורים ועוד – הוא משנה את מהות היצירה עצמה. את הסגנון, האווירה, המאפיינים, הקצב, המשמעות, הכוונה, המטרה, הכיוון, ההיגיון ועוד. הוא כופה על היצירה נורמות שאינן שייכות לאומנות, ובכך יוצר חורים משמעותיים בעלילה.

רבים מהעורכים הלשוניים, ואפילו עורכים ספרותיים, מגדירים את המטרה של עריכה לשונית כהגשת טקסט מצוחצח. זה מעיד על אי-הבנה תהומית של מהות היצירה הספרותית. טקסט ספרותי לא אמור להיות מצוחצח. הוא אמור להיות אותנטי, חי, ולעיתים אפילו מחוספס אם זהו הקול האמיתי של היצירה או הדמות.

נחזור לפרדוקס ספינת תסאוס: לו היו מחליפים קרש עץ בקרש פלסטיק? מפרש בד במפרש סינתטי? חרטום מעוצב בחרטום חלק? מה קורה כשההחלפות נעשות ללא הבנה של תפקיד כל חלק במארג השלם של הספינה?

שינויים של בינה מלאכותית ככלי הגהה, להמחשת שינויים של עריכה לשונית והגהה אנושית

כשפניתי לבינה מלאכותית "קלוד", ציינתי שכתבתי סיפור חיים "דברים שהייתי רוצה לעשות בקיץ הזה" ושערכתי אותו בעריכה ספרותית ולשונית. ביקשתי את דעתה והערותיה כדי לנתח אותן באתר. עדיין לא הכרתי לעומק את נטייתה לרצות את המשתמשים. אני מאמינה שאם לא הייתי מציינת שכתבתי וערכתי אותו, והייתי מבקשת שתערוך אותו ספרותית ולשונית, היא לא הייתה זהירה, ולא הייתה מציעה את הצעותיה עם הסתייגות – אלא משנה את הדברים האלה. אני מאמינה שעצם הדבר שהיא הציעה לשנות "חתיכות" במקום "חתְכות", "תפוחי אדמה" במקום "תפחדמה" והוספת פסיק לפני "לזרום" – מעיד על כך שבמצב אחר היא הייתה משנה אותם. בכך היא הייתה פועלת כמו עורכי לשון אנושיים, הנוטלים לעיתים מרחב פעולה רחב בטקסט הספרותי .

פניתי לבינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading, עבור פסקה אחת הכוללת ציטוט מתוך סיפור חיים שלי. כל לחיצה היא בקשה לעריכה. אין דיונים ואין שאלות הבהרה מצד בינה. בכך היא מתפקדת כמו עורכי לשון, לעיתים, או מגיהים הפועלים בנפרד. על כן היא משמשת עבורי בסיס טוב לדיון על השלכותיה של עריכה מסוג כזה, כפי שעשיתי למשל כשדנתי בהבדלים בין אמירות של דמויות בסדרה לאחר עריכה ספרותית (מילים טובות שנבחרו בעריכה ספרותית הוחלפו בעריכה לשונית) לעומת שינויים בכתוביות לאחר עריכה לשונית, או בשינויים של עריכה לשונית בכתוביות של ציטוטים של משתתפי ריאליטי (חייבים לנעול את הנעליים? על גבולות העריכה הלשונית בספר פרוזה), או בעריכה לשונית נוקשה בתסריט (עריכה ספרותית יורדת במדרגות המשלב הלשוני הסגנוני).

אלה השינויים שהופיעו ב-5 סבבים. את המקור סימנתי בכחול, ואת השינויים באדום:

סבב 1

בלחיצה ראשונה על אנטר, אלה השינויים והנימוקים שהוצגו על ידי בינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading:

הטקסט אינו תקין מבחינת סגנון ודקדוק. הנה הגרסה המתוקנת:

המקור: לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה לקראת הביקור של הילדים בשישי: "מה הבעיה? אני זורקת לתבנית חתְכות עוף, זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה, מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכול, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא שיגעון! כולם מלקקים את האצבעות".

השינוי: כמו שיעל, חברתִי, עושה לקראת ביקור ילדיה בשישי: "מה הבעיה? אני שמה בתבנית נתחי עוף, ירקות – בטטה ותפוחי אדמה – מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא מעדן! כולם מלקקים את האצבעות".

לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה – כמו שיעל, חברתִי, עושה שימוש ב"חברתִי" נשמע טבעי ומקובל יותר בסגנון כתיבה פורמלי מעט.
לקראת הביקור של הילדים בשישי – לקראת ביקור ילדיה בשישי
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף – אני שמה בתבנית נתחי עוף. "חתכות" אינו מילה נכונה בעברית.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה – ירקות – בטטה ותפוחי אדמה. תיקון שגיאת כתיב.
שופכת על הכול – שופכת על הכל. "הכל" הוא צורת רבים של "הכול", ולמרות ששניהם תקינים, "הכל" נשמע טבעי יותר בהקשר זה.
יוצא שיגעון! – יוצא מעדן! "שיגעון" אינו מתאים בהקשר של תיאור ארוחה מוצלחת. "מעדן" מתאר אוכל טעים במיוחד.

תיקון סימני פיסוק לשיפור הקריאות והבהירות. השינויים נועדו לשפר את דיוק השפה, את זרימת הטקסט ואת הבהירות שלו."

סבב 2

בלחיצה שנייה על אנטר, אלה השינויים והנימוקים שהוצגו על ידי בינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading:

המקור: לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה לקראת הביקור של הילדים בארוחת שישי: "מה הבעיה? אני זורקת לתבנית חתְכות עוף, זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה, מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכול, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא שיגעון! כולם מלקקים את האצבעות".

השינוי: אני עושה בדיוק מה שיעל, חברתי, עושה לקראת ביקור הילדים בשישי: "מה הבעיה? אני מניחה בתבנית חתיכות עוף, ירקות – בטטה ותפוחי אדמה – מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו – יוצא משהו משגע! כולם מלקקים את האצבעות".

לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה – אני עושה בדיוק מה ששיעל, חברתי, עושה הניסוח המקורי היה מעט מסורבל. הניסוח החדש קצר, זורם וברור יותר. הוספתי את המילה "חברתי" ליצירת קשר חם יותר.
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף – אני מניחה בתבנית חתיכות עוף תיקון שגיאת כתיב. שימוש ב-"זורקת" נשמע פחות אלגנטי בהקשר זה. "מניחה" נשמע יותר טבעי ומדויק. פעולת הנחת חתיכות עוף וירקות בתבנית אינה פעולה של זריקה.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה – ירקות – בטטה ותפוחי אדמה. הוספתי מקפים ליצירת רשימה ברורה יותר.
שופכת על הכול – שופכת על הכל תיקון שגיאת כתיב.
וזהו. – וזהו –
יוצא שיגעון! – יוצא משהו משגע! "שיגעון" בהקשר זה אינו מדויק. "משהו משגע" נשמע טבעי יותר.

השינויים בוצעו כדי לשפר את זרימת הטקסט, לדייק את השפה ולהפוך אותה לנקייה יותר וללא שגיאות."

סבב 3

בלחיצה שלישית על אנטר, אלה השינויים והנימוקים שהוצגו על ידי בינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading:

הטקסט אינו תקין לחלוטין ודורש תיקונים. הנה הגרסה המתוקנת:

השינוי: אעשה כמו שחברתִי יעל עושה לקראת ביקור הילדים בשישי: "מה הבעיה? אני מכניסה לתבנית נתחי עוף, ירקות (בטטה ותפוחי אדמה), מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא משהו משגע! כולם מלקקים את האצבעות".

לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה אעשה כמו שחברתִי יעל עושה השימוש ב"חברתִי" פורמלי ומדויק יותר בהקשר זה. "חברה שלי" פחות פורמלי, אך מתאים בהתאם להקשר. הגרסה המתוקנת בחרה באפשרות הפורמלית יותר.
לקראת הביקור של הילדים בשישי – לקראת ביקור הילדים בשישי.
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף אני מכניסה לתבנית נתחי עוף "חתכות" אינו מילה מקובלת בעברית. המונח הנכון הוא "נתחים".
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה, ירקות (בטטה ותפוחי אדמה), הוספתי סוגריים כדי לשפר את זרימת המשפט והבהירות. השימוש ב"תפחדמה" הוא שגיאת כתיב.
שופכת על הכול שופכת על הכל. השימוש ב"הכל" מקובל יותר בסגנון בלתי פורמלי. שתי האפשרויות תקינות דקדוקית.
יוצא שיגעון! יוצא משהו משגע! "שיגעון" נשמע קצת פחות טבעי בהקשר זה. "משהו משגע" או "משהו מטורף" נשמעים טבעיים יותר.

סימני פיסוק משופרים: תיקנתי את סימני הפיסוק כדי לשפר את הקריאות והבהירות. הוספתי פסיקים ושיניתי את מיקום המרכאות.

השינויים נועדו לשפר את הדיוק הלשוני, את זרימת הטקסט ואת הסגנון הכולל."

סבב 4

בלחיצה רביעית על אנטר, אלה השינויים והנימוקים שהוצגו על ידי בינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading:

הטקסט אינו תקין לגמרי ודורש תיקונים.

השינוי: אעשה כמו שחברתִי יעל עושה לקראת ביקור הילדים בשישי: "מה הבעיה? אני זורקת לתבנית חתיכות עוף, ירקות, בטטה ותפוחי אדמה, מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא משהו מדהים! כולם מלקקים את האצבעות".

לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה – אעשה כמו שחברתִי יעל עושה. השימוש ב"חברתִי" נשמע טבעי יותר ומתומצת יותר בהקשר זה. "חברה שלי" הוא ניסוח נכון, אך מעט פחות אלגנטי.
לקראת הביקור של הילדים בשישי – לקראת ביקור הילדים בשישי.
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף – אני זורקת לתבנית חתיכות עוף. תיקון שגיאת כתיב.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה – ירקות, בטטה ותפוחי אדמה. תיקון שגיאת כתיב. "תפוחי אדמה" הוא הצורה הנכונה.
שופכת על הכול – שופכת על הכל. "הכל" הוא צורת כתיב תקנית בעברית מודרנית.
יוצא שיגעון! – יוצא משהו מדהים! "שיגעון" אינו מתאים בהקשר של תיאור מתכון מוצלח. "משהו מדהים" או "טעים להפליא" הם תחליפים מתאימים יותר. השינוי תלוי בהעדפה הסובייקטיבית. השינויים האחרים הם תיקוני ניסוח קלים לשיפור הזרימה והבהירות של המשפטים.

סבב 5

בלחיצה חמישית על אנטר, אלה השינויים והנימוקים שהוצגו על ידי בינה מלאכותית il.chat/ai-proofreading:

הטקסט אינו תקין לגמרי ודורש תיקונים. הנה הטקסט המתוקן:

השינוי: אעשה כמו יעל, חברה שלי, שהיא מכינה לקראת ביקור הילדים בשישי: "מה הבעיה? אני זורקת לתבנית נתחי עוף, ירקות כמו בטטה ותפוחי אדמה, מכינה רוטב פיקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו. יוצא משהו משגע! כולם מלקקים את האצבעות."

לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה – אעשה כמו יעל, חברה שלי, שהיא מכינה. המשפט המקורי היה מסורבל ומעט לא ברור. התיקון הופך אותו לקולח יותר ופשוט להבנה. השימוש ב"כמו" במקום "את מה ש…" מייצר משפט קצר ותמציתי יותר.
חתְכות עוף – נתחי עוף. "חתכות עוף" אינו ביטוי מקובל. "נתחי עוף" הוא הביטוי הנכון והמדויק.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה – ירקות כמו בטטה ותפוחי אדמה. זוהי שגיאת כתיב. הביטוי הנכון הוא "תפוחי אדמה".
זורקת – זורקת.: למרות שהמילה "זורקת" מופיעה פעמיים, השימוש החוזר אינו שגיאה, אלא משקף את סגנון הדיבור הלא פורמלי של יעל.
על הכול – על הכל. השימוש ב"כל" במקום "כול" הוא המקובל.
שיגעון – משהו משגע. למרות ש"שיגעון" אינו שגיאה דקדוקית, "משהו משגע" נשמע טבעי יותר ומתאים יותר להקשר. השינוי משפר את הסגנון.
הוספת פסיקים: הוספתי פסיקים לשיפור זרימת הטקסט וקריאותו.

"השינויים משפרים את הטקסט מבחינת איות, דקדוק, סימני פיסוק וסגנון, תוך שמירה על הקול הלא פורמלי והזורם של הטקסט המקורי."

טבלת השינויים

המקור	השינוי	הנימוק
חברה שלי	חברתִי (עם ניקוד עזר)	1. "חברתִי" נשמע טבעי ומקובל יותר בסגנון כתיבה פורמלי מעט. 2. השימוש ב"חברתִי" פורמלי ומדויק יותר בהקשר זה. "חברה שלי" פחות פורמלי, אך מתאים בהתאם להקשר. הגרסה המתוקנת בחרה באפשרות הפורמלית יותר. 3. השימוש ב"חברתִי" נשמע טבעי יותר ומתומצת יותר בהקשר זה. "חברה שלי" הוא ניסוח נכון, אך מעט פחות אלגנטי.
חתְכות עוף (עם ניקוד עזר)	חתיכות עוף	1. "חתְכות" אינה מילה נכונה בעברית. 2. "חתכות" אינו מילה מקובלת בעברית. המונח הנכון הוא "נתחים". 3. "חתכות עוף" אינו ביטוי מקובל. "נתחי עוף" הוא הביטוי הנכון והמדויק.
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף	אני שמה בתבנית נתחי עוף
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף	אני מניחה בתבנית נתחי עוף	שימוש ב"זורקת" נשמע פחות אלגנטי בהקשר זה. "מניחה" נשמע יותר טבעי ומדויק. פעולת הנחת חתיכות עוף וירקות בתבנית אינה פעולה של זריקה.
אני זורקת לתבנית חתְכות עוף	אני מכניסה לתבנית נתחי עוף
תפחדמה	תפוחי אדמה	1. תיקון שגיאת כתיב. 2. השימוש ב"תפחדמה" הוא שגיאת כתיב. 3. תיקון שגיאת כתיב. "תפוחי אדמה" הוא הצורה הנכונה. 4. זוהי שגיאת כתיב. הביטוי הנכון הוא "תפוחי אדמה".
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה	ירקות (בטטה ותפוחי אדמה)	הוספתי סוגריים כדי לשפר את זרימת המשפט והבהירות.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה	– ירקות – בטטה ותפוחי אדמה	הוספתי מקפים ליצירת רשימה ברורה יותר.
זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה	ירקות כמו בטטה ותפוחי אדמה
יוצא שיגעון!	יוצא מעדן!	"שיגעון" אינו מתאים בהקשר של תיאור ארוחה מוצלחת. "מעדן" מתאר אוכל טעים במיוחד.
יוצא שיגעון!	יוצא משהו משגע!	1. "שיגעון" בהקשר זה אינו מדויק. "משהו משגע" נשמע טבעי יותר. 2. "שיגעון" נשמע קצת פחות טבעי בהקשר זה. "משהו משגע" או "משהו מטורף" נשמעים טבעיים יותר. 3. למרות ש"שיגעון" אינו שגיאה דקדוקית, "משהו משגע" נשמע טבעי יותר ומתאים יותר להקשר. השינוי משפר את הסגנון.
יוצא שיגעון!	יוצא משהו מדהים!	"שיגעון" אינו מתאים בהקשר של תיאור מתכון מוצלח. "משהו מדהים" או "טעים להפליא" הם תחליפים מתאימים יותר. השינוי תלוי בהעדפה הסובייקטיבית.
לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה	אעשה כמו שחברתִי יעל עושה
לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה	אעשה כמו יעל, חברה שלי, שהיא מכינה	המשפט המקורי היה מסורבל ומעט לא ברור. התיקון הופך אותו לקולח יותר ופשוט להבנה. השימוש ב"כמו" במקום "את מה ש…" מייצר משפט קצר ותמציתי יותר.
לקראת הביקור של הילדים בשישי	לקראת ביקור הילדים בשישי
לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה		הוספתי פסיקים לשיפור זרימת הטקסט וקריאותו.
לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה	אני עושה בדיוק מה שיעל, חברתי, עושה	תיקנתי את סימני הפיסוק כדי לשפר את הקריאות והבהירות.
לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה	אעשה כמו יעל, חברה שלי, שהיא מכינה
וזהו.	– וזהו –

שינויים בסגנון מוצגים כתיקונים הכרחיים

מעניין לראות כיצד השינויים האלה משקפים את הבעיות שדנתי בהן במאמרים שלי, ומהן ההצדקות לשינויים בטקסט הספרותי:

"חברתי" במקום "חברה שלי" – כי זוהי שפה תקנית ורהוטה.
"מניחה" במקום "זורקת" – כי "'זורקת' נשמע פחות אלגנטי בהקשר זה. 'מניחה' נשמע יותר טבעי ומדויק".
"מעדן" במקום "שיגעון" – כי "'שיגעון' אינו מתאים בהקשר של תיאור ארוחה מוצלחת. 'מעדן' מתאר אוכל טעים במיוחד".
"חברתִי" (עם ניקוד עזר) במקום "חברה שלי" – כי "'חברתִי' נשמע טבעי יותר ומתומצת יותר בהקשר זה. 'חברה שלי' מעט פחות אלגנטי".
"כמו" במקום "את מה ש…" – כי זה "מייצר משפט קצר ותמציתי יותר".
פיצול המשפט הארוך בציטוט לשני משפטים קצרים יותר – "להבהרת הטקסט. המשפט המקורי היה מסורבל ומעט לא ברור. התיקון הופך אותו לקולח יותר ופשוט להבנה".
הוספת קווים מפרידים – "ליצירת רשימה ברורה יותר".
הוספת פסיקים – "לשיפור זרימת הטקסט וקריאותו".

אלא שכל אחד מהנימוקים הללו מתייחס לעניין סגנוני שקשור לתחום העריכה הספרותית, ולא לעניין של תקינות.

"שיגעון" מתאים בהחלט בהקשר של תיאור ארוחה – זהו ביטוי נפוץ בעברית המדוברת. "זורקת" אינו "פחות אלגנטי" – הוא פשוט ביטוי אחר, עם ניואנסים שונים. פיצול משפטים והחלפת "את מה ש-" ב"כמו" – הוא בחירה סגנונית. אורך המשפט הוא עניין סגנוני, בתחומה של המנסחת – עריכה ספרותית, או עריכה ספרותית ולשונית.

הוספת קווים מפרידים ליצירת רשימה ברורה יותר? קווים מפרידים זרים לפרוזה ויוצרים עומס. הם דידקטיים ופרשניים.הוספת פסיקים לשיפור זרימת הטקסט וקריאותו? בדיוק להפך. עודף פסיקים פוגע בזרימה.

כל אלה הם החלטות שזרות לפרוזה, ודאי שלא תיקונים הכרחיים. כך פועלת הבינה המלאכותית, ופעמים רבות כך פועלים עורכי לשון אנושיים.

לא רק עניין של טעם: גבולות הסמכות של עריכה לשונית והגהה לשונית בפרוזה

הביקורת שלי על שינויים כמו "יצא משהו מדהים" במקום "יצא שיגעון" שהיה במקור אינה נוגעת רק לשאלה איזה ניסוח טוב יותר. מדובר בעניין של סמכות, גבולות תפקיד והתמחות. הניסוח המקורי הוא בחירה ספרותית סגנונית שנעשתה על ידי המחבר או העורך הספרותי. כאשר עורך לשוני או בינה מלאכותית משנים את הבחירה הזו מתוך שיפוט סגנוני, הם חורגים מתחום סמכותם.

טענה זו תקפה גם אם היה כתוב במקור "יצא משהו מדהים" והעורך הלשוני היה משנה ל"יצא שיגעון", משום שהוא מייצג התערבות במרחב שאינו שייך לעריכה לשונית אלא לעריכה ספרותית, או עריכה ספרותית ולשונית.

עיקרון זה חשוב להבנת הדיון: במצב של פיצול תפקידים בין עריכה ספרותית לעריכה לשונית, רצוי שעורך הלשוני לא יערוך שינויים סגנוניים וניסוחים או יחליף ביטויים רק משום שהם נשמעים לו טוב יותר או אלגנטיים יותר. בפרוזה, תפקידו מוגבל לנושאים טכניים בעיקר, ולא לעיצוב מחדש של הסגנון והקול:

תיקון שגיאות כתיב והקלדה
תיקון טעויות לשון – אך לא תמיד
כתיבה תקנית של סימני הפיסוק שנבחרו
רווחים, תעתיק, ניקוד עזר
שמירה על עקביות ואחידות טכנית
הגהה לשונית של הנושאים הנ"ל

מה נשאר מהספינה, מה נשאר מהדמות שהיא מייצגת?

אחרי עריכה לשונית נוקשה כזו, מה נשאר מהטקסט המקורי? משפט יבש, "תקני" ומרוקן מכל חיות, אותנטיות וייחודיות. בתהליך ה"שיפור" העקבי הטקסט מאבד כליל את זהותו המקורית, מאבד את הקול הייחודי והאותנטי שלו, מרוקן מכל מה שהפך אותו לייחודי ומעניין מלכתחילה.

מצב זה מבליט את פרדוקס ספינת תסאוס: אם תחליף כל פיסה בספינה, האם זו עדיין אותה ספינה? אם תחליף כל בחירה סגנונית בטקסט, האם זה עדיין אותו טקסט? האם יעל בטקסט המקורי ובמציאות היא אותה יעל אחרי סבבי עריכה כאלה? האם נשאר משהו מהדמות החיה, האותנטית, הספונטנית, שהכול בא לה בקלות, שלא מחשבת כל מילה, האישה שעושה מה שבא לה, זורקת חתְכות עוף לתבנית ויוצא לה שיגעון? לא. זאת יעל אחרת. יעל שעיצבו את דמותה מחדש על פי תבניות שלא קשורות לעולמה, ולעולם הספרות והפרוזה.

עריכה לשונית נוקשה שמתעלמת מהשיקולים הספרותיים, מהאותנטיות של הדמויות ומהקול הייחודי של היצירה, לא משפרת את היצירה, אלא לעיתים קרובות הורסת אותה, פיסה אחר פיסה, עד שלא נותר ממנה דבר.

כיוון תנועת העריכה: העלאה מול הורדת המשלב

אחת התובנות המשמעותיות בהבנת ההבדל בין עריכה ספרותית לעריכה לשונית טמונה בכיוון התנועה של המשלב הלשוני. פעמים רבות, עריכה ספרותית מקצועית פועלת דווקא להורדת המשלב הלשוני, ומשאירה את הסמיכויות והשפה הגבוהה רק למקומות שבהם הן מתאימות. היא פועלת כך מתוך הבנה שאותנטיות ואמינות הן ערכים מרכזיים בפרוזה, ולעיתים קרובות משלב לשוני נמוך יותר, או פחות "מדויק" לכאורה, משרת ערכים אלה.

עריכה לשונית ללא הבנה בפרוזה, נוטה להעלות את המשלב הלשוני. היא מחליפה ביטויים פשוטים ויומיומיים בביטויים "גבוהים" יותר ובמה שנראה לה מדויק יותר, בעוד שהמדויק הוא האותנטי. "חברה שלי" הוא סגנון מדויק יותר עבורי ככותבת ב"דברים שהייתי רוצה לעשות" לעומת "חברתי".

העלאת המשלב הלשוני ותיקוני יתר שנעשים באופן שיטתי וחסר אבחנה בעריכה לשונית פוגעים בזרימה של הספר, מחסלים את האמינות והורגים את הטקסט הספרותי. הם הופכים דמויות חיות ואמינות לדמויות מהוקצעות ופורמליות, ומרחיקים את הקוראים מהחוויה האותנטית של היצירה.

תפקיד העריכה הלשונית בספרות: לבצע פעולות מוגדרות מבלי לנסח, להחליף מילים טובות שנבחרו, מבלי לחתוך או לקצר או לייעל או לחבר, מבלי להוסיף מידי והבהרות או סימני פיסוק מבהירים כגון סימ להתערב בסגנון של הקולות המובאים בטקסט, בין אם הם אמיתיים או בדיוניים.

הסטנדרט הכפול של התערבות

להמחשה, אציג דוגמה מעריכה אקדמית, שהיא תחום עיסוק מקביל שלי. עורכת אקדמית מקצועית לא תרשה לעצמה להוסיף אפילו סימן קריאה לציטוט של מרואיין, מתוך הבנה שזוהי פרשנות החורגת מתפקידה. כל שינוי בציטוט, אפילו הקטן ביותר, נתפס בעריכה אקדמית כשיבוש של הממצאים ופגיעה באמינות המחקר.

כאשר מרואיין מתבטא בסגי נהור או באירוניה, עורך אקדמי לא יוסיף מירכאות – זו תהיה פרשנות. המסר ברור: היא לא תפרש את המרואיין ולא תתרגם אותו אלא תביא את דבריו כפי שהם, ללא שגיאות כתיב. ניקוד עזר, פסיקים, נקודות – לגיטימי.

מדוע בפרוזה ספרותית מתאפשרת רמה כל כך גבוהה של התערבות בציטוטים? מדוע מה שנחשב לפגיעה באתיקה המקצועית בעריכה אקדמית נתפס כמהלך לגיטימי ואף רצוי בעריכה לשונית של ספרות?

נוכל למצוא אנלוגיה מאירה בעולם המשפט: בבית משפט. בפרוטוקול בית המשפט חשוב לצטט בדיוק מה עורכי הדין, השופטים, עדים ונאשמים אמרו בדיונים. על בסיס דבריהם נקבעים אופי, מניעים, מידת אמינות, כוונה ווכדומה. אף מתמלל לא יעז לתקן ציטוטים אלה ל"גרסה משופרת". אך בספרות יש לגיטימציה לשינוי האותנטיות של הדמויות.

וכמו שהספינה אחרי ההחלפות היא כבר לא אותה ספינה, כך גם יעל – וכל הדמויות שעוברות שיפוץ לשוני – אינן עוד עצמן. זהו עיוות של הזהות המקורית, מחיקה של הייחודיות והאותנטיות שלהן.

הדוגמה הזו מחדדת את ההבדל בין עריכה ספרותית רגישה, המכבדת את האותנטיות של הקול האנושי, לבין עריכה לשונית שמנסה לצחצח ו"לשפר" אותו, ובכך הורסת את מהותו.

כשתיקון לשוני משנה הלך רוח: המקרה של "זורקת" ו"מניחה"

אחת הדוגמאות המאלפות לאופן שבו עריכה לשונית עלולה לשנות לא רק את המילים אלא את מהות הדמות ואת המשמעות הרגשית של הטקסט, היא ההחלפה של "זורקת" ב"מניחה". הנימוק שניתן לשינוי זה מגלה הרבה על הגישה הבעייתית:

"שימוש ב-'זורקת' נשמע פחות אלגנטי בהקשר זה. 'מניחה' נשמע יותר טבעי ומדויק. פעולת הנחת חתיכות עוף וירקות בתבנית אינה פעולה של זריקה."

נימוק זה חושף את הכשל העמוק – העורך מפרש את הטקסט כאילו מטרתו היא לתאר באופן מדויק ו"אלגנטי" את פעולת הבישול, מבלי להבין ש"זורקת" משרתת תפקיד מהותי באפיון הדמות, ובמקרה שלי, זה באמת מה שיעל אמרה. "זורקת" מדגיש את התיאור האגבי על הקלות וחוסר המאמץ שבהם יעל מבצעת את פעולות הבישול – קלות העומדת בניגוד לחוסר היכולת שלי. עבורי, פעולות יומיומיות כאלה הן בלתי אפשריות. ההחלפה ל"מניחה" – פעולה איטית, מדויקת ומדודה יותר – משנה לחלוטין את הלך הרוח של יעל, את מערכת היחסים בינינו ואת הניגוד שביקשתי לבטא.

העורך אינו מבין שלא מדובר בבחירת המילה המדויקת ביותר לתיאור פעולה פיזית, אלא בבחירת המילה המדויקת ביותר לתיאור אופייה של דמות, מצבה הנפשי, יחסיה עם דמויות אחרות והכוונות והמטרות העומדות מאחורי הבחירה.

התערבות עלילתית: כשתיקון לשוני משנה את מהות הסיפור

אחת התופעות המטרידות ביותר היא כאשר עריכה לשונית חורגת מתחומה ומתערבת בעלילה עצמה. דוגמה לכך ניכרת בשינוי שנעשה במשפט המקורי: "לעשות את מה שחברה שלי יעל מספרת שהיא עושה…" שהוחלף ב"כמו שיעל, חברתִי, עושה…".

זהו שינוי מהותי שלא רק משנה את הסגנון, אלא גם את תוכן העלילה ומשמעותה. אני מציינת במפורש שאני יודעת על פעולותיה של יעל מתוך הדברים שהיא סיפרה לי, וחשוב לי להציג את הקלילות שבה היא מתארת את הקלות, ולא רק את הקלות עצמה. שינוי זה מבטל את היחסים ביני לבינה בכך שהוא הופך את הידיעה שלי לידיעה ישירה, והוא מבטל את המטרה והכוונה שלי.

מדובר בשינוי החורג לחלוטין מתפקידה של עריכה לשונית והופך להתערבות עריכתית בתוכן ובעלילה עצמה. שינוי כזה פוגע בסגנון, ומשנה את היחסים בין הדמויות, את נקודת המבט של המחברים, ואת המשמעות הרגשית של הטקסט. אם יש בתמונה עורכת ספרותית שעמלה על כך, זה פוגע בעבודתה.

התופעה הזו ממחישה את הצורך בהבחנה ברורה בין תפקידי העריכה השונים, ובהבנה עמוקה יותר של האופן שבו בחירות לשוניות משרתות מטרות ספרותיות. כמו בפרדוקס ספינת תסאוס, כל שינוי קטן בסגנון עלול להוביל לשינוי מהותי בזהות היצירה.

הדיוק הבלתי נסבל: כשדיוק לשוני הופך לפרודיה

מה שנתפס כ"לא מדויק" בעיני עורכים לשוניים מסוימים, הוא למעשה הדרך הטבעית והאותנטית שבה אנשים מדברים. כשמדובר בפרוזה ספרותית, דווקא שימוש בלשון טבעית ואותנטית זו הוא שיוצר דמויות אמינות ומשכנעות.

האבסורד שבהגדרת ה"מדויק": המקרה של "שיגעון" ו"משהו משגע": לעיתים עורכים לשוניים מבצעים שינויים המבוססים על תפיסות שגויות של מה "מדויק" או "מתאים". דוגמה לכך היא השינוי מ"יוצא שיגעון" ל"יוצא משהו משגע", כשהנימוק לכך היה: "'שיגעון' בהקשר זה אינו מדויק. 'משהו משגע' נשמע טבעי יותר".

נימוק זה חושף חוסר הבנה עמוק של העברית המדוברת. הביטוי "יוצא שיגעון" הוא ביטוי נפוץ ומקובל מאוד בעברית יומיומית, במיוחד בהקשר של בישול מוצלח. כשמישהו אומר "יוצא שיגעון", ברור לחלוטין לכל דובר עברית שהכוונה אינה למחלת נפש אלא למשהו מעולה, נהדר, טעים במיוחד.

הטיעון שהשימוש במילה "שיגעון" אינו "מדויק" בהקשר זה מעיד על תפיסה צרה ומילונית של השפה, שאינה מכירה בשימושים מטפוריים, בסלנג ובאופנים שבהם השפה המדוברת מרחיבה את משמעויותיהן של מילים. זוהי תפיסה שמתעלמת מהאופן שבו שפה חיה מתפתחת ומשתנה, ומעדיפה להיצמד להגדרות צרות ופורמליות.

שאלת הנאמנות: לדמויות או לכללים?

בלב המתח בין העריכה הספרותית לעריכה הלשונית טמונה שאלת הנאמנות: למי או למה העורך נאמן בראש ובראשונה?
אני נאמנה לדמויות, לספרות. עריכה ספרותית והלשונית הרגישה שואפת לנאמנות לדמויות, לקולן האותנטי, ולאיכות הספרותית של היצירה. לעומתה, עריכה לשונית נוקשה שואפת לנאמנות לכללים, לתקנים ולמודל לשוני נוקשה שנקבע בידי סמכויות חיצוניות.

אלא שהאקדמיה ללשון העברית לא קבעה כללים לספרות יפה. היא לא קבעה מהו המשלב הלשוני הראוי בפרוזה, או שיש להעדיף כינויי שייכות, סמיכות, שמות פעולה, קווים מפרידים, נקודתיים, משפטים קצרים ותמציתיים, וסדר מילים קבוע, ויש להימנע ממילות חלל, חזרות, ציון גופים לפני פעלים, ועוד. אלה החלטות שעורכים לשוניים מקבלים על דעת עצמם, והן משקפות העדפות אישיות.

הסתירה בהתייחסות לכללים: בחירה היכן שאסור, נוקשות היכן שמותר

תופעה מעניינת בעולם העריכה הלשונית היא היחס הסלקטיבי למה שמוגדר ככלל, ומה שנחשב לבחירה.

למשל, "הכל" נכתבת כך בכתיב חסר. על פי כללי האקדמיה ללשון העברית, בכתיב מלא יש לכתוב "הכול" (עם ו'). כאן מתגלה סתירה פנימית בגישת העריכה הלשונית הנוקשה: מצד אחד, עורכי לשון מדברים בשבחה של האחידות והעקביות. מצד שני, הם בוחרים להשתמש במילים מסוימות בכתיב חסר, ולא בכתיב המלא התקני.

דווקא במקומות שבהם לכאורה לא אמורה להיות בחירה, כמו כתיבה על פי כללי הכתיב המלא בכל המילים, עורכי לשון בוחרים לחרוג מהכלל. ואילו במקומות שבהם לגיטימי לחלוטין לאפשר בחירה וגמישות, כמו שימוש ב"חתכות" או "שיגעון" בדיבור ישיר של דמות, הם לא מתפשרים.

התופעה הזו משקפת את האבסורד שבגישה המעמידה את ה"תקינות" הלשונית מעל לשיקולים ספרותיים, גם כשהיא סותרת את כללי התקינות כשנוח לה. זוהי הוכחה נוספת לכך שמה שמוצג כ"תיקון" אובייקטיבי הוא לעיתים קרובות עניין של העדפה סובייקטיבית.

"שיפור" שיח אותנטי ויומיומי

אחת הדוגמאות המובהקות לבעייתיות של עריכה לשונית בלתי רגישה היא ה"תיקון" של שיח יומיומי אותנטי. כשדמות בספר או בסיפור אומרת "אני זורקת לתבנית חתְכות עוף, זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה" והעריכה משנה זאת ל"אני מניחה בתבנית חתיכות עוף, ירקות – בטטה ותפוחי אדמה", מתרחש דבר אבסורדי: מחיקה של האותנטיות של הדיבור.

ההצדקות לשינויים אלה מעידות על הנתק: "זורקת נשמע פחות אלגנטי", "מניחה נשמע יותר טבעי", "שיגעון בהקשר זה אינו מדויק". אך מי קבע שטקסט ספרותי צריך להיות "אלגנטי"? מדוע שינוי "שיגעון" ל"משהו משגע" נחשב ל"דיוק"? זוהי הכפפה של שפה חיה לנורמות סטריליות שאינן תואמות את המציאות.

כפי שאיש אינו מסתובב ברחוב ומתקן את אופן הדיבור של אנשים ("סליחה, לא 'זורקת', אלא 'מניחה'"), כך גם אין הצדקה לכפות תיקונים אלה על דמויות בספר. זהו עיוות של המציאות וניסיון ליצור גרסה "משופרת" של בני אדם שאינה קיימת בעולם האמיתי.

ייצוג מול הדבר עצמו: הניואנסים כמהות של הדמות

בפרדוקס ספינת תסאוס, השאלה המרכזית נוגעת לזהות: האם ספינה ששימשה לפולחן ולשימור המורשת, שהוחלפו בה כל החלקים המקוריים, היא עדיין "ספינת תסאוס"? פילוסופים רבים התייחסו לספינה כאל ייצוג של רעיון, כסמל שניתן לשמר גם אם החלקים הפיזיים משתנים.

באופן דומה, עורכי לשון רבים מתייחסים לדמויות בטקסט כאל "ייצוג" או "אידיאה" שכביכול ניתן לשפר בלי לפגוע במהות: "טוב, זאת דמות, כולם יודעים מיהי. אם אני משנה, אני לא פוגע במה שהיא מייצגת כי לא באמת שיניתי מהותית עד כדי כך שזאת לא היא".

הם טועים. מהותה האמיתית של הדמות טמונה בניואנסים הלשוניים הדקיקים ביותר. לדוגמה, בעולם האמיתי, שני נציגי שירות יכולים לומר בדיוק את אותן מילים: "אני רוצה לעזור לך" – אבל בטון דיבור שונה לחלוטין. אחד בחיוך ובקול נעים ומשתף, השני בטון מתריס, כועס ומתנצח. ההבדל בחוויה שלנו כלקוחות הוא עצום.

בפרוזה, אין לקוראים עיניים ואוזניים שרואות ושומעות את הדמויות. הניואנסים הלשוניים הם המתווכים היחידים בין הדמויות לבינם. הם הטון, המבט, שפת הגוף. לכן, יעל שאומרת "אני זורקת לתבנית חתְכות עוף ותפחדמה", היא דמות שונה לחלוטין מיעל שאומרת "אני מניחה בתבנית חתיכות עוף ותפוחי אדמה".

כשעורך לשוני משנה את הניואנסים האלה, הוא משבש את המתווך היחיד בין המחבר לקוראים, והקוראים לא יחוו את החוויה שהמחבר התכוון אליה. זו אינה "ספינת תסאוס" שעברה שיפוץ – זו ספינה חדשה, ובעיקר אחרת.

והנורא מכול הוא שהדמות ה"אחרת" הזו, שנוצרה בתהליך השיפוץ הלשוני, הופכת מדמות ייחודית לייצוג של אלפי דמויות דומות ואחידות שכבר ראינו בעבר, כמו בשיר "ליטל בוקסס". בעוד שהדמות המקורית, על ניואנסיה הייחודיים, היא אחת ויחידה – או לפחות כך היא נחווית בעיני הקוראים ובחוויה שלהם. ה"שיפור" הלשוני למעשה מוחק את הייחודיות ומשטח את עושר העולם הספרותי.

דוגמאות להחלפות שמשנות את זהות הטקסט

לפנינו כמה דוגמאות להחלפות דומות שנעשות בעריכה לשונית ללא הפעלת שיקולים ספרותיים, המשנות את מהות הטקסט:

1. ביטול גופים והעלאת המשלב הלשוני

כאשר עורך לשוני משנה משפט כמו "אתה לא חייב להחליט עכשיו" ל"לא חובה להחליט עכשיו", הוא מוחק את הפנייה האישית, את היחס הישיר, ואת הטון האנושי. הוא יוצר ריחוק וניכור. בדומה לספינת תסאוס, לא רק הוחלף כאן חלק בחלק, אלא הוחלף חלק חם ואנושי בחלק קר ורשמי. היש מי שיטען שזו עדיין אותה משמעות?

2. שינוי זמנים וביטול גופים

שינוי "את שומעת מה אני אומרת לך?" ל"שמעת מה אני אומרת?" הוא לא רק שינוי טכני של זמן הפועל. זהו שינוי של הרגע החי, הפועם והישיר להתייחסות עקיפה ומרוחקת. בספינת תסאוס, זה כמו להחליף הגה פעיל בהגה מנותק.

3. ביטול חזרות והעלאת משלב לשוני

כאשר "תראה תראה איזה פוזות היא דופקת למצלמה" הופך ל"תראה את הפוזות שהיא דופקת למצלמה", נעלמת הדחיפות והאינטנסיביות שבכפילות, נעלם המבנה הריתמי שיוצר שני משפטים עצמאיים, ונוצר משפט שעבוד מאולץ ומרוחק.

4. החלפת לעז וסלנג בעברית "תקנית"

כשמחליפים "אמוציונלית" ב"רגשית", "פאקינג פנינה" ב"פנינה", "אינפורמציה" ב"מידע", מאבדים את הצליל המקורי, את הניואנסים התרבותיים, את הבחירה המודעת של המחבר או העורך הספרותי במילים שנושאות משמעויות והדהודים מסוימים.

5. מעבר מפעיל לסביל ולשמות פעולה

אחד השינויים המשמעותיים ביותר מתרחש כאשר עריכה לשונית מחליפה פעלים בצורת פעיל – למשל "הוא ניסה להשתיק", בשמות פעולה – "זה היה ניסיון השתקה". שינוי זה אינו טכני גרידא – הוא מעלים את הדמות הפועלת, ומציב במרכז את הפעולה.

כאשר עורך לשוני משנה משפט פעיל וישיר לצורת סביל או לשם פעולה, הוא לא רק מוחק חלקים מהותיים בטקסט, אלא מרחיק את הקורא מהאירוע, מטשטש את הדמות שמבצעת את הפעולה ויוצר ריחוק המאפיין כתיבה עיונית אקדמית ולא פרוזה.

6. "תיקון" סגנון דיבור אותנטי של דמויות

כאשר דמות בעלת סגנון דיבור ייחודי אומרת "איזה פריווילגיות", והעורך הלשוני משנה זאת ל"אילו פריווילגיות", או כאשר דמות אומרת באופן טבעי "אני שמה משקפיים" והעורך משנה ל"אני מרכיבה משקפיים", נוצר זיוף של הדמות.

דוגמה נוספת ובולטת היא שינוי מ"החתיכת חי בסרט, הילד כאפות הזה" ל"חתיכת החי בסרט, ילד הכאפות הזה". במקרה זה, השינוי מאמירה אותנטית וחיה של כעס ותסכול לצורה "תקנית" יותר, גובה מחיר כבד של אמינות וריאליזם. בהקשר של ספינת תסאוס, אם היו מחליפים את החבלים המחוספסים של הספינה בחבלים "מתוקנים" ומהודרים שאינם מתפקדים כראוי, האם זו עדיין אותה ספינה, אם עקב כך היא איבדה את יכולתה לשוט?

על בינה מלאכותית ועריכה לשונית

דפוסי הפעולה הבעייתיים בעריכה לשונית אנושית נטולת רגישות ספרותית משתקפים בדרך שבה פועלת בינה מלאכותית בעריכת טקסטים. הבינה המלאכותית מתבססת על מה שהיא למדה, ושואפת ליישם זאת על כל טקסט, ללא הבחנה בין הקשרים שונים.

לדוגמה, כשבינה מלאכותית משנה באופן שיטתי את "הכול" ל"הכל", אף שהצורה הראשונה תקנית בכתיב המלא, היא עושה זאת כי כך היא למדה. היא למדה מדוגמאות רבות של עריכה לשונית אנושית ש"הכל" נראה "טוב יותר" או "איכותי יותר". בדומה לכך, היא תתעקש לתקן "תפחדמה" ל"תפוחי אדמה" גם כאשר מדובר בציטוט ישיר של דמות, משום שזה מה שלמדה.

התופעה הזו משקפת בעיה עמוקה יותר: הנטייה לראות כל סטייה מהנורמה כשגיאה שיש לתקן, ולא להבחין בין אחריות העורך לבין מה ששייך לדמות. במקום לכבד את הגבולות בין הקול של הדמות לקול של העורך, מתקיים טשטוש גבולות שבו העורך (או הבינה המלאכותית) לוקח על עצמו אחריות למה שהדמות אומרת, כאילו ה"שגיאה" שלה משליכה על איכות העריכה שלו או על מידת המקצועיות שלו.

בעולם אידיאלי, עורך לשוני צריך להבין מתי "שגיאה" היא חלק אינטגרלי מהקול האותנטי של הדמות, ומתי היא טעות טכנית שראוי לתקן. זוהי הבחנה דקה אך קריטית, המבדילה בין עריכה לשונית רגישה לבין זו שהורסת את המהות הספרותית של הטקסט.

עריכה ספרותית ולשונית כמעשה משולב

בטקסט ספרותי, העריכה הלשונית חייבת להיות חלק אינטגרלי מהעריכה הספרותית – או שתיעשה על ידי אותו אדם (עורך ספרותי ולשוני) או בהבנה עמוקה של תפקיד כל אחד מהעורכים.

גבולות העריכה הלשונית בספר פרוזה צריכים להיות ברורים. תפקידיה העיקריים של עריכה לשונית בספרי פרוזה הם: תיקון שגיאות כתיב והקלדה; תיקון טעויות לשון – אך לא תמיד; כתיבה תקנית של סימני הפיסוק שנבחרו; רווחים, תעתיק, ניקוד עזר; שמירה על עקביות ואחידות טכנית; הגהה על נושאים אלה.

היא לא אמורה לשנות את הניסוח או לתקן סגנון דיבור אותנטי של דמויות. כפי שכתוביות של תוכנית טלוויזיה אמורות לשקף נאמנה את הדברים הנאמרים ולא "לתקן" אותם, כך גם עריכה לשונית אמורה לכבד את הבחירות הספרותיות והסגנוניות של היוצר והעורך הספרותי.

כל עריכה לשונית בטקסט ספרותי דורשת שיקול דעת ומידתיות, ובעיקר רגישות לאופי הטקסט ולזהותו הייחודית.

לא פרדוקס, אלא הרס מוחלט

פרדוקס ספינת תסאוס מציע התבוננות מרתקת בסוגיית הזהות, אך אינו מספק תשובה. במקרה של טקסט ספרותי, התשובה ברורה: טקסט שעובר שינויים לשוניים הפוגעים במהותו הספרותית, אינו אותו טקסט. הוא איבד את זהותו, את קולו הייחודי, את האותנטיות שלו. זהו הרס שנעשה מתוך כוונה להיטיב, מתוך אמונה שהמהלכים האלה משפרים את הטקסט. אך כמו רופא שינסה לשפר את בריאותו של אדם על ידי החלפת דם אנושי בנוזל סינתטי "נקי יותר", הניסיון להחליף את האותנטיות של טקסט ספרותי, על פגמיו, במשהו "תקני" יותר, הוא ניסיון שתוצאתו היא אובדן החיות והחיוניות.

נוכחות מורגשת של עריכה לשונית בספר דומה לנוכחות בולטת של מצלמה בסרט. היא מסיחה את הדעת, שוברת את האשליה ומרחיקה את הקורא מהיצירה. במקום להישאב לעולם הסיפור ולהתחבר לדמויות, הקורא נתקל בחומה של "תקניות" שמזכירה לו כל העת שהוא קורא טקסט מעובד וערוך.

כמו ספינה שכל חלקיה המקוריים הוחלפו, אך לא רק הוחלפו – אלא הוחלפו בחלקים שונים במהותם, כך גם טקסט שעבר "שיפוץ" לשוני ללא רגישות ספרותית, הוא גרסה עקרה ומרוחקת של האורגניזם החי והנושם שהיה פעם.

בדומה לחוכמה שיוחסה לתסאוס – היכולת ליצור מסגרת אחידה תוך שמירה על ייחודיות המרכיבים – כך גם עריכה לשונית ראויה צריכה ליצור מסגרת של תקינות לשונית תוך שמירה על הייחודיות והאותנטיות של הטקסט, של היוצר ושל הדמויות שבו. כשם שתסאוס הבין את החשיבות של שימור הזהות הייחודית בתוך האחדות, כך גם עורך לשוני צריך להבין את החשיבות של שימור הקול האותנטי והייחודי בתוך המסגרת הלשונית התקינה.

סיכום: תשובות לטיעונים של בינה מלאכותית

"השינוי משפר את הסגנון" – סגנון הוא תפקידה של עריכה ספרותית, או עריכה ספרותית ולשונית.

"השינויים משפרים את הטקסט מבחינת איות, דקדוק, סימני פיסוק וסגנון, תוך שמירה על הקול הלא פורמלי והזורם של הטקסט המקורי." – איות – כן, אבל מה שסימנת כשגיאת כתיב או דקדוק – אינו שגיאה, ומה שהוא שגיאת כתיב (הכל) – בחרת בו. סימני פיסוק מייצגים סגנון, ובהוספת קווים מפרידים, פסיקים וסוגריים – פירשת את הטקסט, סרבלת את המשפט ושינית סגנון. "תוך שמירה על הקול הלא פורמלי והזורם של הטקסט המקורי" – כך היית אמור לפעול.

"השינויים האחרים הם תיקוני ניסוח קלים לשיפור הזרימה והבהירות של המשפטים." – ניסוח, זרימה ובהירות הם בתחום אחריותה של עריכה ספרותית, או עריכה ספרותית ולשונית.

"השינויים נועדו לשפר את הדיוק הלשוני, את זרימת הטקסט ואת הסגנון הכולל." – דיוק לשוני הוא למעשה דיוק סגנוני, וזהו תפקידה של עריכה ספרותית או עריכה ספרותית ולשונית, וכך גם זרימה וסגנון כולל.

"הטקסט אינו תקין מבחינת סגנון." – זה נשמע כמו אוקסימורון. סגנון הוא ייחודי, והוא לא נמדד על פי תקינות. עיצוב סגנון, התאמת סגנון לרגש, לאווירה, לאירוע וכו', אחידות בסגנון כתיבה או בסגנונה של דמות – כל אלה הם באחריותה של עריכה ספרותית, או עריכה ספרותית ולשונית.

"הטקסט אינו תקין לגמרי ודורש תיקונים." "הטקסט אינו תקין לחלוטין ודורש תיקונים." – ה"לגמרי" וה"לחלוטין" שלך הרסו את הייחודיות של הטקסט לגמרי ולחלוטין.

"השינויים בוצעו כדי לשפר את זרימת הטקסט, לדייק את השפה ולהפוך אותה לנקייה יותר וללא שגיאות." – ציינתי קודם. זרימה – עריכה ספרותית, או ספרותית ולשונית. דיוק של השפה נשמע גם הוא כמו אוקסימורון. מי קובע מתי השפה מדויקת? עריכה ספרותית או ספרותית ולשונית. "נקייה" ממה? ממילים כמו "תפחדמה", "חתְכות עוף" ו"שיגעון" שקבעת שהן שגיאות? אלה לא שגיאות. שגיאות הן למשל: "תפחדאמה", "חתְכית עוף" ו"שגעון".

"תיקנתי את סימני הפיסוק כדי לשפר את הקריאות והבהירות." – מה, אתה חושב שאם הוספת פסיקים בין "חברתי" ובין "יעל" שיפרת את הקריאות והבהירות? לא. יצרת טקסט מקרטע.

"הוספתי מקפים ליצירת רשימה ברורה יותר." – אתה מתכוון לקווים המפרידים? בדיוק להפך, אבל אין לי כוח להסביר שוב.

"השינוי תלוי בהעדפה הסובייקטיבית" – כמעט כל השינויים שעשית והנימוקים שהצגת קשורים לניסוח, סגנון, בחירות של מילים והעדפה סובייקטיבית, שהם בתחומה של עריכה ספרותית או ספרותית ולשונית: "פחות פורמלי, אך מתאים בהתאם להקשר; טבעי ומקובל יותר; נשמע טבעי יותר; נשמע קצת פחות טבעי בהקשר זה; טבעי יותר ומתומצת יותר בהקשר זה; נשמע יותר טבעי ומדויק; נשמע טבעי יותר ומתאים יותר להקשר. השינוי משפר את הסגנון; אינו מילה מקובלת בעברית; נשמע פחות אלגנטי בהקשר זה; תחליפים מתאימים יותר; המשפט המקורי היה מסורבל ומעט לא ברור. התיקון הופך אותו לקולח יותר ופשוט להבנה; מייצר משפט קצר ותמציתי יותר; לשפר את זרימת המשפט והבהירות; אינו מתאים בהקשר של תיאור ארוחה מוצלחת".

; "למרות שהמילה 'זורקת' מופיעה פעמיים, השימוש החוזר אינו שגיאה, אלא משקף את סגנון הדיבור הלא פורמלי של יעל." – וואלה תודה רבה. עכשיו נזכרת? אחרי שהוצאת לי ת'נשמה? (ואל תתקן!). חבל שלא פעלת על פי הגישה הזו כבר בתחילה ותמיד. הפכת את הטקסט לסלט תפחדמה עם חתכות עוף בטעם מאוד לא פיקנטי, זרקת את המילים שלי ושל יעל, ושפכת על הכול רוטב של פסיקים וקווים מפרידים. יצא על הפנים. הספינה של עינת קדם יפה כפי שהיא. כתובה מהלב, ומסוגננת על ידי עורכת ספרותית ולשונית שיודעת את העבודה. וזהו. אל תיגע.