המשך של התרמית חלק 1. את הסיפור "התרמית" כתבה חברה שמתנסה בכתיבה והיא אישרה לי להציג כאן באתר על הטקסט שלה, עריכה ספרותית הכוללת עריכה לשונית. לחלק 3 (12 עד הסוף).
- מאת: עינת קדם
- 30.11.2022
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
מקור 5
"אני בטוחה שהיא רצחה אותם".
עריכה ספרותית ולשונית 5
דקה של שתיקה. שמוליק מתבונן בפניה של עליזה שהפכו להיות רציניות, מסמן לה בעיניו שהוא מקשיב.
"אני בטוחה שהיא רצחה אותם", היא אמרה.
הוא הרחיק את הכוס משפתיו והניח אותה על השולחן. "על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?"
שיקולים בעריכה 5
"אני בטוחה שהיא רצחה אותם": שמוליק שותה ופתאום עליזה אומרת את זה. חשבתי שכדאי לחכות עם האמירה המפתיעה ולהיכנס לאווירה רצינית לקראת דיון כבד מאוד. שמוליק שותה, מסתכל על עליזה ובכך מסמן לה שהוא מקשיב, ואז עליזה מתחילה לדבר: דקה של שתיקה. שמוליק מתבונן בפניה של עליזה שהפכו להיות רציניות, מסמן לה בעיניו שהוא מקשיב. "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", היא אמרה.
מקור 6
שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול.
"עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?"
עריכה ספרותית ולשונית 6
שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניח אותה על השולחן.
"על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השליו הזה?"
שיקולים בעריכה 6
- והניחה (והניח אותה) על השולחן…" – סגנון מליצי הוא לגיטימי בהחלט ביצירות, אבל בסיפור הזה, הקו הספרותי שהוחלט עליו אינו כזה.
- והניחה על השולחן העגול – עודף בתיאור, שבעיניי לא תורם ועלול להכביד.
- "עליזה, על מי את מדברת?" – הפנייה בשם לא נראית לי מתאימה כאן, בגלל ההפתעה ששמוליק הרגיש כששמע את המשפט, התגובה מיידית.
מקור 7
"רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות".
עריכה ספרותית ולשונית 7
"אתה יודע שרצח יש בכל מקום. גם אצלנו ביישוב. אדם מתוחכם יכול להסוות את זה כתאונה או התאבדות".
שיקולים בעריכה 7
שמוליק הוא מנהל מרכז השיטור בכפר תבור. עליזה לא צריכה להסביר לו (ולקוראים) על עובדות החיים.
מקור 8
שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח. על כל טיעון יש לה טיעון נגדי.
עריכה ספרותית ולשונית 8
שמוליק התרווח בכיסאו.
"אוקי, תמשיכי".
שיקולים בעריכה 8
טיעון דומה לטיעון בפסקה 3. לא מדובר בהיגיון בריא של עליזה, היא לא מחדשת לו דבר, אבל הוא רוצה לשמוע מה גורם לה להגיד את זה.
מקור 9
עליזה לקחה נשימה עמוקה. "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל."
עריכה ספרותית ולשונית 9
עליזה לקחה נשימה עמוקה. "הייתי בשבעה. הייתי בטוחה שהיא לא תפסיק לבכות על הבן שלה, אבל כלום, היא לא הזילה דמעה. אתה מבין מה קורה כאן? ילד אחד מת בטביעה, הילד השני מת כי שכחו אותו ברכב, זה לא קורה סתם. אתה חייב לחקור אותה. את שניהם. את האימא והאבא".
שיקולים בעריכה 9
- "עדי צפירה". מושג שפחות משתמשים בו.
- "שהאימא לא תפסיק לבכות". יש כאן מסירת מידע לא טבעית לקוראים. האישה שעליזה מדברת עליה היא מהיישוב, כולם מכירים אותה בשמה, וזה לא הגיוני שהיא תגיד עליה "האימא". לכן: "הייתי בטוחה שהיא לא תפסיק לבכות על הבן שלה". מייד יתברר מי זאת "היא", מה גם שאם מדברים על הבן, מובן שמדובר באימא.
- "הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות". יש כאן מידע חלקי. אם היא הייתה בטוחה שמשהו יקרה והוא לא קרה, צריך לציין מה לא קרה: "הייתי בטוחה שהיא לא תפסיק לבכות על הבן שלה, אבל כלום, היא לא הזילה דמעה".
- "בייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה". כשעליזה אומרת שהיא חשבה שהאימא לא תפסיק לבכות, בייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה, יש בכך דירוג סמוי: היא אמורה לבכות, ובוודאי היא אמורה לבכות כשמתו עוד שני ילדים (תשומת לב לדקויות).
- "בייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון". 1. בעריכה ספרותית אני מעדיפה להמעיט ככל האפשר בנקודתיים. הן דידקטיות בעיניי ולא מתאימות ליצירה הספרותית. 2. יש כאן מעין סקירה או דיווח ומסירת מידע לשמוליק שיודע מה היה שם, ומכאן שמסירת המידע נועדה לקוראים והיא שקופה. 3. בסיפור המקורי מתו שלושה ילדים – בטביעה, בהרעלת מזון וברכב סגור. בהמשך נלמד שעליזה יודעת מה הסיבה. אם כך, למה היא חיכתה וביקשה להיפגש עם שמוליק רק אחרי שמתו שלושה ילדים? זה גם מוזר ששלושה ילדים מתים ואף אחד לא חושד בכלום, רק עליזה. לכן שיניתי כך שהפגישה נערכת אחרי שחושיה של עליזה מתעוררים כבר אחרי האירוע הקשה עם הילד השני. אם הסיפור לא היה מועבר אליי לעריכה רק לצורך הדגמה, הייתי דנה עם המחברת על השינוי הזה. "אתה מבין מה קורה כאן? ילד אחד מת בטביעה, הילד השני מת כי שכחו אותו ברכב". כדי להעצים את הדרמה ואת האי היגיון במצב, אני חוזרת על המילה "ילד", במקום "אחד" "והשני".
- בהמשך נלמד שהאב פשט את הרגל. לכן אי אפשר להתייחס לאימא כאם חד הורית: "אתה חייב לחקור אותה. את שניהם. את האימא ואת האבא".
מקור 10
שמוליק עיקם את אפו. "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים."
עריכה ספרותית ולשונית 10
שמוליק קימט את מצחו. "עליזה, אני מאוד מחבב אותך אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. אני לא מתכוון לחקור הורים באבל שאיבדו שני ילדים".
שיקולים בעריכה 10
- שמוליק עיקם את אפו. זה בסדר, אבל מכיוון שמדובר בנושא כבד ורציני אפשר גם "שמוליק קימט את מצחו. קימוט המצח מראה גם את ההתייחסות הרצינית שלו לנושא וגם את ההתייחסות לעליזה.
- "עליזה, אני מחבב מאוד אותך". סדר מילים שלא מתאים לשפת היומיום הטבעית. לכן: "עליזה, אני מאוד מחבב אותך" (או "אני מחבב אותך מאוד").
- "אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון". 1. שפה מליצית שלא מתאימה לסגנון שנבחר. המילה "לחלוטין" חזקה מאוד. 2. צריך הנגדה ל"אני מחבב אותך". לכן: "עליזה, אני מאוד מחבב אותך אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. אני לא מתכוון". ההחלטה להימנע מפסיק אחרי "אותך" מכוונת. כבר יש פסיק אחד אחרי "עליזה" ואני לא רוצה לסרבל את המשפט: "עליזה פסיק, אני מאוד מחבב אותך פסיק, אבל אני חושב…". ברצף, כלומר עם פסיק אחד ולא שניים, נשמע לי טבעי יותר.
- "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד…". היא לא אם חד הורית.
- "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים". זה לא הגיוני ששלושה ילדים במשפחה מתים מסיבות שונות ואף אחד לא חושד בכלום חוץ מעליזה. לכן אחרי מותו של הילד השני עליזה מקשרת את האירועים עם המידע שברשותה ומבקשת פגישה עם שמוליק. לכן: "אני לא מתכוון לחקור הורים באבל שאיבדו שני ילדים". כאמור, במצב רגיל הייתי דנה על שינוי זה עם המחברת.
- "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים". "אני לא מתכוון לחקור הורים באבל שאיבדו שני ילדים". לא כתבתי "בשלוש שנים", כדי שלא ישתמע מכך שאם זה לא היה קורה תוך שלוש שנים, זה היה נסבל יותר (דקויות). בנוסף, באופן מסירה זה של המקור יש דחיסת מידע מאולצת והדגשה של הפרטים, כאילו מבקשים להסב את תשומת ליבם של לקוראים: שימו לב! שלוש שנים, שלושה ילדים!
מקור 11
"זאת בדיוק הנקודה," קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"
עריכה ספרותית ולשונית 11
"זאת בדיוק הנקודה", עליזה אמרה. "ההיגיון אומר שאם ילד מת, ההורים ישמרו עוד יותר על הילדים שלהם ויגוננו עליהם. אז תגיד לי, איך יכול להיות שהיא השאירה את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"
שיקולים בעריכה 11
- "זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. 1. היא לא קטעה אותו. 2. יש כאן הגבהה של המשלב על ידי הקדמת הנשוא לנושא. לדעתי זה לא מתאים כאן. לכן: "זאת בדיוק הנקודה", עליזה אמרה.
- "כשמת ילד אחד". הקדמת הנשוא לנושא, וגם ה"כשמת" יוצרים תיאור שבו מוות של ילד הוא עניין רגיל, יומיומי (דקויות של מילים). לכן: "ההיגיון אומר שאם קרה אסון וילד מת".
- "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" לא ברור מי מגונן, מיהם השאר ומי השאיר את הילד ברכב. לכן: "ההיגיון אומר שאם ילד מת, ההורים ישמרו עוד יותר על הילדים שלהם ויגוננו עליהם".
- "מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" אין הנגדה בין המצב ההגיוני שעליזה תיארה (ההורים אמורים לגונן שבעתיים) לבין השאלה. לכן: "ההורים ישמרו עוד יותר על הילדים שלהם ויגוננו עליהם. אז תגיד לי, איך יכול להיות שהיא השאירה את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"
