בינה מלאכותית לא טיפלה בהיבטים ספרותיים בעריכה הספרותית שלה

"שמוליק עיקם את אפו. 'עליזה, אני מחבב אותך מאוד, אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים'. "זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" היא בחנה את פניו. שמוליק משך בכתפיו. "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים"."

אני: מה חוסר ההיגיון כאן?

בינה מלאכותית: בבחינה מדוקדקת, אני מזהה מספר בעיות הגיוניות משמעותיות בפסקה זו:

• שמוליק מתייחס למזי כ"אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים" אך עליזה מיד אחר כך מזכירה את עדי ש"השאירו אותו ברכב סגור ביום חמסין" – זה מרמז שעדי מת בחום ברכב סגור, אבל קודם לכן לא הוזכר אופן מוות זה. במקום זאת, הוזכרו טביעה והרעלת מזון כסיבות המוות של שני הילדים האחרים. יש כאן סתירה או חוסר בהירות.
• אם עדי מת ברכב סגור ביום חמסין, ולא מטביעה או הרעלת מזון, אז לא ברור מי מהילדים מת באיזו צורה, ומספר מקרי המוות לא מתיישב.
• שמוליק אומר שהוא לא מעוניין לחקור את מזי, אבל עליזה לא הזכירה את השם "מזי" קודם לכן בשיחה (לפי מה שערכתי). פתאום שמוליק מזכיר שם שלא הוזכר, כאילו כבר ברור למי עליזה מתכוונת.
  הקפיצה של עליזה ל"כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" לא נובעת באופן הגיוני מהדברים הקודמים. היא למעשה מאשימה את ההורים ברשלנות, אבל זה סותר את הטענה שלה עצמה שמדובר ברצח מכוון.
• תגובתו של שמוליק "בסדר, מה המניע?" באה אחרי שהוא אמר שהוא לא מתכוון לחקור. זה מהווה היפוך מהיר מדי בעמדתו, ללא התפתחות הגיונית.

בבסיסה, הפסקה מציגה חוסר עקביות בעובדות הבסיסיות של הסיפור, בגורמי המוות של הילדים, ובהתפתחות הלוגית של השיחה.

אני: דיברנו על זה בפסקה הקודמת, על הבעיה.

בינה מלאכותית: אתה צודקת. אכן דנו בבעיות הדומות בפסקה הקודמת. הבעיה המרכזית ממשיכה – חוסר ההיגיון בסיפור המתייחס לשלושה ילדים שמתו בנסיבות שונות, כשכעת מתברר שעדי (שקודם הוזכר/ה כמי שהיו בשבעה עליו/ה) מת/ה ברכב סגור בחמסין – צורת מוות שלישית שלא הוזכרה בתיאור הקודם של "אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון".

בנוסף, נראה שהעריכה המקורית שלי החמיצה את הבלבול בין שמות הילדים, נסיבות המוות, והקשר ביניהם, מה שיוצר חוסר עקביות מהותי בסיפור.

אשמח להמשיך לבחון פסקה נוספת.

אני: מה הבעיה כאן בהקשר למה שדנו בו?

בינה מלאכותית: אני מבינה שאת מבקשת שאקשר את הבעיה בפסקה הנוכחית למה שדנו בו קודם. הבעיה המרכזית כאן קשורה ישירות למה שדיברנו עליו – חוסר ההיגיון שבסיפור שבו שלושה ילדים מתו ורק עכשיו מישהו מעלה חשד.

בפסקה זו:

• שמוליק, איש השיטור, מסרב לחקור למרות הנסיבות החריגות של שלושה מקרי מוות של ילדים באותה משפחה.
• תגובתו ("אני חושב שהשתגעת לגמרי") מראה שהוא אפילו לא רואה סיבה לחשוד, למרות שזוהי תבנית סטטיסטית קיצונית שכל איש אכיפת חוק אמור לחקור.
• הוא מתייחס למזי כ"אישה באבל כבד" במקום כחשודה פוטנציאלית – כפי שהיה אמור איש משטרה מקצועי לעשות כשמדובר בתבנית כה חריגה של מקרי מוות.
• גם כשעליזה מעלה נקודה הגיונית ("כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר"), הוא עדיין מגן על מזי במקום לחשוד בה.

כל אלה מחריפים את הבעיה שדיברנו עליה קודם – חוסר ההיגיון בכך שמערכת אכיפת החוק (ובפרט שמוליק כמנהל מרכז שיטור) לא חקרה מקרים חריגים כל כך, ושתגובתו לא מתאימה לאיש משטרה מקצועי הנתקל במידע כזה.

אני: האם ההסברים של עליזה מתאימים?

בינה מלאכותית: לא, ההסברים של עליזה אינם מתאימים או עקביים, וזו בעיה משמעותית בפסקה:

• עליזה מעלה את הטיעון: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" – טיעון זה מרמז על רשלנות הורית ולא על רצח מכוון, אבל היא הרי חושדת שמדובר ברצח מתוכנן.
• היא אומרת "איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" כאילו זו הוכחה להזנחה, אבל זה סותר את טענתה הקודמת שמדובר ברצח מתוכנן. אם האם באמת רצחה את ילדיה בכוונה תחילה כדי לקבל כסף ביטוח (כפי שעליזה רומזת בהמשך), אז השארת ילד ברכב אינה "טעות" אלא מעשה מכוון.
• יש חוסר עקביות בין החשד שמדובר ברצח מתוכנן לבין הניסיון לעורר חשד באמצעות טיעון על הזנחה.

ההסברים של עליזה מבולבלים, אינם עקביים מבחינה לוגית, ולא מתאימים לתיאוריה שהיא עצמה מנסה לבנות. עריכה טובה הייתה צריכה לשפר את הלוגיקה של טיעוניה או להסביר את חוסר העקביות כתכונה של הדמות.

אני: לא.

בינה מלאכותית: אני מבינה שלא זיהיתי נכון את הבעיה בהסברים של עליזה. אחשוב שוב על הקשר לדיון הקודם – אנחנו דיברנו על חוסר ההיגיון בכך ששלושה ילדים מתו באותה משפחה ורק עליזה, אישה בת 95, מעלה חשד. בהקשר זה, ההסבר של עליזה אינו מתאים כי:

האם ייתכן שהבעיה היא שההסברים שלה כן הגיוניים ומשכנעים, ולכן מחזקים את חוסר ההיגיון בכך שאף אחד אחר (כולל שמוליק כאיש שיטור) לא חשד במשהו? היא מציגה ראיות וטיעונים שכל איש משטרה או רשות היה אמור לחשוד בהם מלכתחילה.

או אולי הבעיה היא שעליזה מציגה את עצמה כחוקרת טובה יותר משמוליק, למרות שהיא אזרחית בת 95 והוא איש משטרה מקצועי?

אני: מי נמצא מולה?

בינה מלאכותית: אה, עכשיו אני מבינה את הבעיה!

מולה נמצא שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור. האדם שאמור להיות המומחה בזיהוי פשעים ובאכיפת החוק.

הבעיה היא שההסברים של עליזה – אישה בת 95 – מוצגים כמשכנעים יותר ומתוחכמים יותר מאשר השיקולים של איש המשטרה המקצועי. היא מגיעה למסקנות שהוא היה אמור להגיע אליהן בעצמו מתוקף תפקידו.

זה יוצר חוסר אמינות בדמותו של שמוליק – איש משטרה שלא מבחין בתבנית חשודה של מוות חוזר באותה משפחה, ושנזקק לאישה קשישה שתסביר לו מה קורה. זה מערער את האמינות של הסיפור כולו ושל דמותו כמנהל מרכז שיטור.

אני: ההסברים שלה הם כמו לילד.

בינה מלאכותית: אכן! זו בדיוק הבעיה!

ההסברים של עליזה לשמוליק הם פשטניים ובסיסיים, כאילו היא מסבירה לילד ולא לאיש משטרה מקצועי:

"כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" – זוהי אמירה בסיסית שכל אדם, במיוחד איש משטרה, אמור לדעת
"איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" – היא שואלת שאלה פשוטה שכל חוקר היה אמור לשאול

היא מסבירה דברים מובנים מאליהם לאיש שאמור להיות מומחה בתחום שלו. זה לא רק פוגע באמינות של דמותו של שמוליק, אלא יוצר תחושה שהדיאלוג אינו אותנטי – כאילו המחבר משתמש בעליזה כדי להסביר דברים לקורא, במקום ליצור שיחה אמינה בין שתי דמויות בוגרות.

עליזה מדברת אל שמוליק כאילו הוא חסר הבנה בסיסית בחקירות, אף שהוא מנהל מרכז שיטור – וזה יוצר דיסוננס גדול בסיפור.