- עינת קדם
- 23.4.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
הבינה המלאכותית הייתה אמורה לערוך את הסיפור "התרמית" בעריכה ספרותית ולשונית. בגרסה מס' 1 לסיפור היא התמקדה בהעלאת המשלב הלשוני ויצרה דיאלוגים לא טבעיים, מבלי להבין מהי עריכה ספרותית ולשונית. היא השאירה את הבעיות הלוגיות בעלילה, השאירה תגובות רגשיות לא מתאימות, השאירה את חוסר האמינות של הדמויות ויצרה סיפור לא בוגר, שבו הניסוח כפוף לשפה גבוהה במקום שיתבסס על שיקולים ספרותיים.
חלק א' – בינה מלאכותית לא טיפלה בהיבטים ספרותיים בעריכה הספרותית שלה
חלק ב' – אחרי 50 אולי כדאי לבדוק: בינה מלאכותית והעריכה הספרותית שלה
חלק ג' – תפנית חדה בעלילה: בינה מלאכותית הורסת בעריכה הספרותית שלה
חלק ד' – החוקר האהבל: פרודיה מצחיקה של בינה מלאכותית בעריכה הספרותית שלה
חלק ה' – התבוננות חדה בפרטים? בינה מלאכותית מתלהבת מהעריכה הספרותית שלה
חלק ו' – על הקשר בין "פחד ראשוני" לעריכה הספרותית של בינה מלאכותית
חלק ז' – המנגנון בבינה המלאכותית לא מאפשר הבנה של עריכה ספרותית
הקדמה
הסיפור שהצגתי לבינה המלאכותית נקרא "התרמית". התרמית היא סיפור קצר שבו שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, נפגש עם עליזה, אישה בת 95, שחושדת שאישה בשם מזי רצחה את ילדיה שלושת ילדיה כדי לקבל כספי ביטוח, והיא עומדת לרצוח את הילדה הרביעית. הסיפור כולל מספר בעיות לוגיות ואי-התאמות, כמו העובדה ששלושה ילדים מתו ממשפחה אחת בזמן קצר בלי שרשויות החוק התערבו, התנהגות לא אמינה של שמוליק כמנהל מרכז השיטור ושל עליזה, ותגובות שאינן מתאימות לאירוע.
ביקשתי מהבינה המלאכותית לערוך את הסיפור בעריכה ספרותית ולשונית, והיא כתבה:
אשמח לעזור לך בעריכה ספרותית ולשונית. כשתשתף/י את הסיפור, אוכל:
- לערוך את הניסוח והתחביר
- לשפר את הלשון והסגנון
- להציע תיקונים דקדוקיים
- לעזור בארגון ובמבנה הטקסט
- לתת משוב על התוכן והזרימה
זו גרסתה:
גרסה 1 - העריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית לסיפור "התרמית"
שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, נפגש עם עליזה רוזנפלד בקפה גרג במרכז המסחרי של המושבה. היא זו שקבעה את השעה – שתים-עשרה בצהריים בדיוק. בגילה, תשעים וחמש, היא מקפידה על שעת ארוחת צהריים קבועה. ולעליזה – אי אפשר לסרב.
כשהתקרב לבית הקפה, הבחין בה יושבת ושותה מים מכוס שקופה. כתמיד, הייתה מטופחת להפליא: שרשרת פנינים על צווארה, שמלה אלגנטית, וסיכת ראש משובצת פנינים אוחזת בשיערה הקצר והלבן. כשהבחינה בו, הפסיקה ללגום ונופפה לשלום.
"שב, שמוליק", הורתה והצביעה על הכיסא שמולה. עוד בטרם התיישב, ניגשה מלצרית עם תפריט. "אין צורך", חייך אליה שמוליק, "אזמין כריך סלמון, המנה האהובה עליי". המלצרית אספה את התפריט והתרחקה.
"צהריים טובים, עליזה. האם אינך מזמינה דבר?"
"כמובן שהזמנתי! המנה שלי תגיע יחד עם שלך. השירות כאן מצוין".
שמוליק מזג לעצמו מים מהקנקן ולגם במהירות. בעבודתו הוא שוכח לעתים לשתות, ואז, בהפסקה, הוא שותה כמו גמל.
"אני בטוחה שהיא רצחה אותם".
שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול. "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?"
"רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה כתאונה או התאבדות".
שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח – על כל טיעון יש לה טיעון נגדי.
עליזה נשמה עמוקות. "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאם לא תפסיק לבכות, ובמיוחד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני משוכנעת שאם ינתחו את גופתו של רביד, יגלו שהוא הורעל".
שמוליק עיקם את אפו. "עליזה, אני מחבב אותך מאוד, אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים".
"זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" היא בחנה את פניו. שמוליק משך בכתפיו. "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".
עליזה פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות הימורים?"
היא השתתקה כדי לבחון את תגובתו. שמוליק מזג מים לשניהם והביט בעיניה הכחולות. "מה את יודעת?"
"כעת אתה מתחיל לדבר לעניין", אמרה והרימה את כוסה. "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים, אחרי שפשט משה את הרגל. לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם".
"ואיך את יודעת את כל זה?"
"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה, יצאה מזי ממשרדו מחויכת. כשישבתי ליד שולחנו, ראיתי טפסים מונחים עליו. כשקם להביא את הטפסים שלי, הצצתי במסמכים. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".
"את משהו, עליזה", חייך שמוליק וחשף שיניים לבנות, "בכל יום את משתבחת". עליזה החזירה לו חיוך. באותו רגע הגיעה המלצרית עם מגש עגול ועליו המנות שהזמינו.
בינה לא טיפלה בבעיות שהופיעו במקור ולא פעלה כעורכת ספרותית ולשונית
מהעריכה עולה שבינה כלל לא טיפלה בבעיות שהופיעו במקור ולא פעלה כעורכת ספרותית ולשונית:
קווים מפרידים, פסיקים, כתיב חסר
קווים מפרידים – שימוש רב בקווים מפרידים הזרים לפרוזה: היא זו שקבעה את השעה – שתים-עשרה בצהריים בדיוק; ולעליזה – אי אפשר לסרב; הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח – על כל טיעון יש לה טיעון נגדי.
פסיקים – שימוש רב בפסיקים: ואז, בהפסקה, הוא שותה כמו גמל.
כתיב חסר – בצהריים, לעתים
שפה גבוהה ומליצית
שפה גבוהה ומליצית שאינה טבעית בדיבור, הקדמת נשוא לנושא:
סדר מילים תבניתי – חייך אליה שמוליק; קטעה אותו עליזה; אחרי שפשט משה את הרגל; יצאה מזי ממשרדו; הם ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד
שפה גבוהה שאינה טבעית בדיבור – האם אינך מזמינה דבר ; רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה כתאונה או התאבדות; אך לפעמים הוא מוסווה; לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם ; כעת אתה מתחיל לדבר לעניין; איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד; ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה; הייתי בטוחה שהאם לא תפסיק לבכות
שפה גבוהה ומליצית – "שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן"; "אמרה והרימה את כוסה"
כינוי שייכות ושם פעולה שאינם טבעיים בדיבור – "ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות הימורים" ; "כשישבתי ליד שולחנו" ; "לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם"
סמיכות שאינה טבעית בדיבור – "כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה; ראיתי את שמות הילדים"
צרימה חוזרת באותה פסקה – "כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה… כשישבתי ליד שולחנו… כשקם להביא את הטפסים שלי"
חורים בעלילה, חוסר אמינות, חוסר התאמה רגשית
- "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?" – אמירה של ילד תמים שלא מאפיינת את תפקידו של שמוליק כמנהל מרכז שיטור.
- שמוליק משך בכתפיו. "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" – כנ"ל
- "שמוליק משך בכתפיו" – שמוליק מתנהג כנער שלא אכפת לו.
- "שמוליק עיקם את אפו" – שמוליק מתנהג כילד לא מרוצה.
- "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה כתאונה או התאבדות" – ההסבר של עליזה לשמוליק מנהל מרכז השיטור הוא כמו הסבר של אם לילד.
- "עליזה פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה. 'שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי'" – כנ"ל
- "הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח – על כל טיעון יש לה טיעון נגדי" – התייחסות להסבר הפשוט של עליזה כטיעון נגדי
- "רק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני משוכנעת שאם ינתחו את גופתו של רביד, יגלו שהוא הורעל" – לא הגיוני ש-3 ילדים מתים באותה משפחה, ורק עליזה שמה לב שזוהי בעיה.
- "שמוליק עיקם את אפו" – שמוליק מתנהג כילד לא מרוצה.
- "עליזה, אני מחבב אותך מאוד, אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים" – לא הגיוני שזאת התשובה של מנהל מרכז שיטור.
- "עליזה פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה" – תגובה לא מתאימה בשיחה רצינית על מוות / רצח של שלושה ילדים.
- "'את משהו, עליזה', חייך שמוליק וחשף שיניים לבנות, 'בכל יום את משתבחת'. עליזה החזירה לו חיוך" – בשיחה רצינית על מוות / רצח של שלושה ילדים, שמוליק עוסק בפרגון לעליזה, ועליזה מרוצה מעצמה.
בירורים
אני: מהן הפעולות העיקריות שעשית בעריכה הספרותית?
בינה מלאכותית: הנה הפעולות העיקריות שביצעתי בעריכה הספרותית:
- ארגון פסקאות – פיצלתי את הטקסט לפסקאות ברורות ומאוזנות; יצרתי מרווח בין הפסקאות לשיפור הקריאות
- שיפור תחביר ומבנה משפטים – קיצרתי משפטים ארוכים מדי; תיקנתי סדר מילים לזרימה טבעית יותר
- הוספתי סימני פיסוק נכונים (מקפים, נקודות)
- דיוק לשוני – החלפתי ביטויים כפולים ("היא הייתה שמחה לדבר עם שמוליק באותה העת" הושמט); תיקנתי שגיאות כתיב ("סלומון" ל"סלמון"); המרתי מילים חוזרות במילים נרדפות
- שיפור סגנוני – הוספתי מילות קישור מתאימות; שיפרתי תיאורים ("מטופחת להפליא" במקום "תמיד מטופחת"); דייקתי בבחירת מילים ("נשמה עמוקות" במקום "לקחה נשימה עמוקה")
- האחדת זמנים דקדוקיים – שמרתי על עקביות בזמני הפעלים; תיקנתי מעברים בין עבר להווה
- העשרת השפה – הוספתי תיאורים ממוקדים; שיפרתי את הדיאלוגים לטבעיות רבה יותר
- הסרת מילים מיותרות – הורדתי חזרות וכפילויות; צמצמתי תיאורים עודפים
- שיפור הדרמה והמתח – חידדתי את המעברים בין הסצנות; הדגשתי את נקודות המפתח בעלילה
העריכה שמרה על הסגנון המקורי והעלילה, תוך שיפור הקריאות והזרימה של הטקסט.
אני: תני לי דוגמאות מהסיפור שהן תוצאה של הפעולות הנ"ל שציינת.
בינה מלאכותית: אשמח להדגים את הפעולות העריכה מתוך הסיפור:
ארגון פסקאות [בגלל הממשק]:
- במקור: רצף טקסט ארוך ללא הפרדה ברורה
- אחרי: פיצלתי למשל את המפגש הראשוני לשתי פסקאות נפרדות: "כשהתקרב לבית הקפה…" (פסקה על המראה החיצוני) "שב, שמוליק…" (פסקה חדשה המתחילה את האינטראקציה)
שיפור תחביר [עניין סגנוני]:
- לפני: "יותר נכון עליזה התקשרה ואמרה באיזה שעה היא רוצה לראות אותו"
- אחרי: "היא זו שקבעה את השעה – שתים-עשרה בצהריים בדיוק"
דיוק לשונ [עניין סגנוני]י:
- לפני: "כשהיא הבחינה בו"
- אחרי: "כשהבחינה בו" (הסרת מילת היחס המיותרת)
שיפור סגנוני:
- לפני: "תמיד מטופחת: שרשרת פנינים לצווארה"
- אחרי: "כתמיד, הייתה מטופחת להפליא: שרשרת פנינים על צווארה"
האחדת זמנים [לא קשור להאחדת זמנים]:
- לפני: "שמוליק לא הפסיק להתיישב וכבר מלצרית ניגשה"
- אחרי: "עוד בטרם התיישב, ניגשה מלצרית"
העשרת השפה:
- לפני: "לקחה נשימה עמוקה"
- אחרי: "נשמה עמוקות"
הסרת מילים מיותרות [שינוי בניסוח והדגשת ניגודיות ע"י 'אבל']:
- לפני: "אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין"
- אחרי: "אני מחבב אותך מאוד, אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי"
שיפור הדרמה והמתח [לא קשור לדרמה ולמתח. בינה התעלמה מאי ההתאמה בין התגובה לאירוע]:
- לפני: "החלה לצחוק וכבשה את צחוקה בכף ידה"
- אחרי: "פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה"
תיקון שגיאות [לא שגיאה] :
- לפני: "בייחוד"
- אחרי: "במיוחד"
שיפור זרימת הדיאלוג [נראה יותר כמו שינוי בנימה ובטון – שינוי חיובי] :
- לפני: "ואיך את יודעת הכול?"
- אחרי: "ואיך את יודעת את כל זה?"
כל השינויים הללו נעשו תוך שמירה על הסגנון והטון המקורי של הסיפור, אך משפרים את הקריאות והדיוק הלשוני שלו.
אני: חלק מהמילים נכתבו בכתיב חסר במקום כתיב מלא. את יכולה לאתר אותן?
בינה מלאכותית: אכן, בכתיב העברי המודרני מקובל להשתמש בכתיב מלא. הנה המילים שנכתבו בכתיב חסר וצריכות להיות בכתיב מלא:
- "לגמה" צריך להיות "לגמה" [זהה]
- "משכנעת" צריך להיות "משוכנעת" [לא קשור לכתיב מלא]
- "ממשרדו" צריך להיות "ממישרדו" [לא קשור לכתיב מלא. 'מישרדו' – שגיאה]
- "כשקם" צריך להיות "כשקאם" [אין מילה כזו]
יש לציין שבעברית המודרנית, הכתיב המלא הוא המקובל והנפוץ יותר, במיוחד בטקסטים שאינם מנוקדים. הכתיב המלא מקל על הקריאה ומונע אי-הבנות.
תיקונים אלה יתרמו לאחידות הכתיב בטקסט ויהפכו אותו לקריא יותר עבור הקורא המודרני.
הערות על פסקה 1 ו-3
הערתי לה על כמה נושאים בפסקה הראשונה, משמעויות ודקויות שהשמיטה, כתיב חסר, וכן על הקו המפריד, והצגתי בפניה את הפסקה הראשונה לאחר עריכה ספרותית ולשונית שלי, וכן הערות על פסקה 3.
בינה מלאכותית: תודה על המשוב המפורט. אתה צודק בהערות שלך, והעריכה המתוקנת שהצעת משפרת משמעותית את הפסקה הראשונה. אני מעריכה את ההבחנות הדקות שהצגת:
אכן טעיתי בהצגת המפגש כאילו כבר התרחש, בעוד שהפסקה המקורית מתארת את ההכנות לקראתו.
צדקת שהחסרתי את העובדה שעליזה יזמה את הפגישה, ולא רק קבעה את השעה.
הערה נכונה לגבי הלוגיקה של הרגלי האכילה בגיל מבוגר.
הנקודה שלך חשובה – הניסוח שלי אכן לא שיקף שאלה דברים שעליזה אמרה לשמוליק.
הבהרת נכון את המשמעות של "לעליזה אי אפשר לסרב" – שמתייחס לבקשה להיפגש ולא רק לשעה.
נקודה חשובה מאוד על נקודת המבט – העריכה שלי אכן איבדה את הפוקוס על שמוליק כמספר/נקודת התצפית של הסיפור.
העריכה שהצעת מתקנת את כל הבעיות הללו ושומרת על הקול המקורי של הסיפור ועל נקודת המבט של שמוליק, תוך שיפור הניסוח והדיוק הלשוני.
אתה צודק גם לגבי "צוהריים" בכתיב מלא. אשתדל להיות מדויקת יותר בהבנת הטקסט המקורי ובשמירה על נקודת המבט והמשמעויות המדויקות בעריכות עתידיות.
השימוש שלי בקו מפריד בפסקה הראשונה ("ולעליזה – אי אפשר לסרב") הוא אכן דוגמה נוספת לגישה שאינה מתאימה לפרוזה ספרותית. בפרוזה ספרותית, נכון יותר להשתמש בסימני פיסוק שמשרתים את הזרימה הטבעית של הטקסט ואת הסגנון הנרטיבי. הקו המפריד מתאים יותר לטקסט עיוני או אקדמי. אני מודה שעליי להיות מודעת יותר להבדלים בין סגנון עיוני לסגנון ספרותי בעת עריכת טקסטים מסוגים שונים, ובמיוחד להתאים את סימני הפיסוק לסוג הטקסט ולזרימתו הטבעית.
את מעלה נקודה חשובה מאוד בעריכה ספרותית – השימוש המיותר בשמות. צדקת לחלוטין שהחזרה על שמו של שמוליק ("חייך אליה שמוליק") אחרי שכבר הוזכר בדיאלוג הקודם ("שב שמוליק") יוצרת סרבול והרגשה דידקטית המזכירה ספרי ילדים. טעות זו אכן משקפת נטייה של עורכים להוסיף הבהרות שאינן נחוצות, במיוחד כאשר כבר ברור לקורא מי מדבר או פועל. בפרוזה איכותית, יש לתת אמון בקורא שיבין את הקונטקסט ולהימנע מחזרות מיותרות על שמות.
משחק הניחושים
כתבתי לבינה שאציג לה בכל פעם פסקה עם בעיה בעריכה שלה והיא תצטרך לאתר את הבעיה. כדי למנוע פינג-פונג, ביקשתי שתציג מקסימום בעיות אפשריות, מהעיקרית ומטה. ציינתי שלפעמים הבעיות שאציג בפסקה קשורות למכלול של הסיפור, ושהן לא יופיעו לפי הסדר המקורי של הסיפור.
המטרה היא להראות שבינה מלאכותית מנחשת, ובהמשך, רק כאשר אני זו שמצביעה על הבעיה בעריכה שלה ומוליכה אותה להבין זאת, היא מבינה ומנתחת את הכשל.
מנהל מרכז השיטור מדבר כילד תמים, ועליזה מסבירה לו כמו לילד
"שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול. 'עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?' 'רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה כתאונה או התאבדות'".
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה כמה בעיות:
- המעבר מ"שלו" ל"הזה" בדיאלוג של שמוליק ("הכפר השלו הזה") – צירוף שמקשה על הקריאה ומשמע כפילות. עדיף "הכפר השלו" או "הכפר הזה".
- בעיית כתיב מלא – במקור אולי היה כתוב "השלו" בכתיב חסר, שזה הכתיב הנכון.
- בתגובה של עליזה שיניתי את "התאבדות" ל"התאבדות" והוספתי "כ" לפני "תאונה" – "מוסווה כתאונה או התאבדות" במקום המקורי שאולי היה "מוסווה בתאונה או בהתאבדות". זה שינוי משמעות דק אך קיים.
- הקיטוע החד בין שתי הדמויות ללא תיאור מלווה (כמו "היא ענתה בקול שקט") מחמיץ הזדמנות להעשיר את האווירה ולהעביר את יחסי הכוחות בין הדמויות.
- האם הניקוד בסוף המשפט של עליזה אמור להיות נקודה או נקודתיים? תלוי בהמשך הדיאלוג.
עליזה פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות הימורים?"
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה מספר בעיות אפשריות:
- שיניתי "החלה לצחוק" ל"פרצה בצחוק" – זה משנה את עוצמת הצחוק ואולי את אופי התגובה של עליזה. "החלה לצחוק" מרמז על צחוק מתגבר בהדרגה, בעוד "פרצה בצחוק" מציין התפרצות פתאומית.
- שיניתי "כבשה את צחוקה" ל"כבשה אותו" – הסרת המילה "צחוקה" עלולה לפגום בבהירות.
- שיניתי "כולנו הולכים עם מסכות על הפנים" ל"כולנו הולכים עם מסכות" – השמטתי "על הפנים" שיכול להיות חשוב לאופן הדיבור של הדמות.
- ייתכן ששיניתי את המבנה התחבירי של משפט ההמשך, במקור אולי היה מנוסח אחרת: "אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו? הוא עשה זאת כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים"
- אולי הסרתי חלק מהטקסט המקורי שהראה יותר את הלך המחשבה או האופי של עליזה.
- ייתכן שבמקור היה תיאור נוסף של תגובת שמוליק לצחוק שלה, שהשמטתי.
לא הגיוני ש-3 ילדים מתים באותה משפחה, ורק עליזה שמה לב שזוהי בעיה.
"הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאם לא תפסיק לבכות, ובמיוחד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני משוכנעת שאם ינתחו את גופתו של רביד, יגלו שהוא הורעל".
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה מספר בעיות אפשריות:
- תיקנתי "לקחה נשימה עמוקה" ל"נשמה עמוקות" – אך ייתכן שהביטוי המקורי היה מכוון ומתאים יותר לדמות.
- בדיבור ישיר של עליזה, שיניתי "אני בטוחה" ל"אני משוכנעת" – זה שינוי לא הכרחי שעלול לשנות את אופי הדמות או את עוצמת הביטחון שלה.
- השתמשתי בביטוי "גופתו של רביד" במקום אולי "הגופה של רביד" במקור – זה עשוי להיות שינוי בטון שלא מתאים לאופי הדיבור של עליזה.
- ייתכן שהשמטתי או שיניתי פרטים חשובים על הילדים שמתו, שעשויים להיות משמעותיים להמשך העלילה.
- שמתי נקודתיים לפני פירוט מותם של הילדים, אך אולי במקור היה סימן פיסוק אחר שמשרת טוב יותר את הקצב והטון של הדיבור.
- אולי המקור דיבר על "בשבעה של עדי צפירה" ולא "על עדי צפירה" – זה שינוי משמעות קטן.
"כעת אתה מתחיל לדבר לעניין", אמרה והרימה את כוסה. "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים, אחרי שפשט משה את הרגל. לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם".
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה מספר בעיות אפשריות:
- שיניתי "אחזה עליזה בכוס ולגמה ממנה" ל"אמרה והרימה את כוסה" – זה שינוי משמעותי בפעולה הפיזית שמלווה את הדיבור, מה שעשוי לשנות את האווירה והטון.
- השמטתי את שמה של עליזה, כך שהקורא צריך להבין מהקונטקסט מי מדברת, ואם זה לא ברור מספיק זה עלול ליצור בלבול.
- במשפט האחרון שיניתי "תיעלם מן העולם הזה" ל"תיעלם" – זה מקצר את האמירה אבל גם מפחית מהדרמטיות והאיום שבדברי עליזה.
- אולי במקור היה תיאור חשוב של הבעת הפנים או שפת הגוף של עליזה בעת שהיא מספרת על החשד שלה לרצח, והשמטתי אותו.
- יתכן ששיניתי את אופן הדיבור של עליזה – יכול להיות שבמקור היא דיברה בצורה יותר דרמטית או עקיפה והפכתי את זה לישיר מדי.
- אולי הכנסתי שינויים קלים בפרטי העלילה המרכזיים (כמו זמנים או מה קרה למשה) שמשפיעים על הבנת המניע של מזי.
בעיה בניסוח וצרימה, חזרה 3 פעמים על "כש"
"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה, יצאה מזי ממשרדו מחויכת. כשישבתי ליד שולחנו, ראיתי טפסים מונחים עליו. כשקם להביא את הטפסים שלי, הצצתי במסמכים. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה מספר בעיות אפשריות:
- שיניתי "כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי" ל"כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה" – זה שינוי קל בניסוח שעלול לשנות את הטון של דיבורה של עליזה.
- שיניתי "יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת" ל"יצאה מזי ממשרדו מחויכת" – ההסרה של "מן" ושינוי "המשרד שלו" ל"משרדו" משנים את סגנון הדיבור של עליזה, שעשוי להיות יותר פורמלי או מיושן.
- שיניתי "ראיתי טפסים מונחים על השולחן" ל"ראיתי טפסים מונחים עליו" – זה שינוי שעלול לגרום לעמימות (עליו = על קורמן? על השולחן?).
- שיניתי "כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי" ל"כשקם להביא את הטפסים שלי" – הסרתי את השם "קורמן" שייתכן שחשוב להזכיר אותו שוב לבהירות הסיפור.
- שיניתי "הצצתי בטפסים שעל השולחן" ל"הצצתי במסמכים" – החלפת "טפסים" ב"מסמכים" משנה את המינוח, והשמטת "שעל השולחן" מפחיתה את הדיוק המרחבי.
- אולי במקור הייתה הדגשה משמעותית יותר של פעולת ההצצה בניירות, שמראה כמה עליזה הייתה נחושה ואולי אפילו חורגת מגבולות המוסר.
התנהגות לא מתאימה בשיחה רצינית על מוות / רצח של שלושה ילדים
"את משהו, עליזה", חייך שמוליק וחשף שיניים לבנות, "בכל יום את משתבחת". עליזה החזירה לו חיוך. באותו רגע הגיעה המלצרית עם מגש עגול ועליו המנות שהזמינו.
בינה מלאכותית: בפסקה זו אני מזהה מספר בעיות אפשריות:
- שיניתי "חייך אליה שמוליק" ל"חייך שמוליק" – הסרת "אליה" מפחיתה את הדגשת הקשר הישיר בין שמוליק לעליזה.
- שיניתי "וחשף טור שיניים לבנות" ל"וחשף שיניים לבנות" – הסרת המילה "טור" משנה את התיאור המקורי ומפחיתה מהדיוק של המחבר.
- במשפט האחרון שיניתי "באותו רגע ניגשה המלצרית עם מגש עגול בידיה, ועליו המנות שהזמינו שמוליק ועליזה" ל"באותו רגע הגיעה המלצרית עם מגש עגול ועליו המנות שהזמינו". שינויים אלה כוללים: החלפת "ניגשה" ב"הגיעה" – שינוי פועל התנועה; השמטת "בידיה" – הסרת פרט תיאורי; השמטת שמות הדמויות בסוף (שמוליק ועליזה) – מפחית מהבהירות
- ייתכן שהייתה במקור התייחסות נוספת לתגובה של עליזה, מעבר לחיוך גרידא, שיכלה להעשיר את הדינמיקה ביניהם.
- אולי היה במקור תיאור של המנות עצמן שיכול היה להוסיף יותר אווירה או להיות רמז לעלילה.
- בהקשר הרחב יותר, סיום הפסקה במלצרית וארוחה עלול להיות פתאומי מדי ולחתוך את המתח שנבנה בשיחה על החשד לרצח.
דיון עם בינה על הפסקאות
"אתה צודקת - זוהי בעיה משמעותית שהחמצתי! האופן שבו שמוליק מגיב אינו מתאים לאיש משטרה ולבעל תפקיד בכיר בשיטור. 'יש רוצחים בכפר השלו הזה?' נשמע תמים ונאיבי מדי לאדם במעמדו. התגובה שלו מרמזת שהוא לא ער למציאות של עבודתו, מה שסותר את תפקידו המקצועי ומפחית מאמינות הדמות."
אני: שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול. "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?" "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה כתאונה או התאבדות". זה הגיוני?
בינה מלאכותית: בבחינה נוספת של הפסקה, אני רואה בעיה משמעותית שפספסתי:
התגובה של שמוליק כתובה כך: "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?"
הבעיה: התגובה הזו לא הגיונית בהקשר של הסיפור, כי שמוליק מגיב כאילו עליזה כבר אמרה משהו על רוצחים, אבל בסיפור (לפי מה שערכתי) אין שום אזכור קודם לכך. הוא מגיב לדבר שלא נאמר עדיין.
בסיפור המקורי, כנראה היה משהו לפני זה שעליזה אמרה, כמו "אני בטוחה שהיא רצחה אותם" או משפט דומה, שהוביל לתגובה ההגיונית של שמוליק. בהעדר המשפט הזה, תגובתו נראית לא קשורה ולא הגיונית בזרימת השיחה.
אני: מה תפקידו של שמוליק?
בינה מלאכותית: מתוך הסיפור, ניתן להבין ששמוליק תירוש הוא מנהל מרכז השיטור של כפר תבור. זה מוזכר בפסקה הראשונה של הסיפור המקורי: "שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור".
תפקידו כאיש אכיפת החוק במושבה הוא חשוב להבנת הסיטואציה בסיפור, במיוחד כשעליזה מנסה לשכנע אותו לחקור מקרה שהיא חושדת שהוא רצח מוסווה. היא פונה אליו בגלל תפקידו הרשמי, וזה מסביר גם את ההיסוס שלו לחקור ללא ראיות מוצקות ("איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד").
אני: האם כך מדבר מנהל מרכז שיטור?
בינה מלאכותית: אתה צודקת – זוהי בעיה משמעותית שהחמצתי! האופן שבו שמוליק מגיב אינו מתאים לאיש משטרה ולבעל תפקיד בכיר בשיטור.
"יש רוצחים בכפר השלו הזה?" נשמע תמים ונאיבי מדי לאדם במעמדו. איש משטרה מנוסה, במיוחד מנהל מרכז שיטור, לא היה מופתע כל כך מהאפשרות שיש פשע בכפר שבאחריותו, ולא היה מתבטא בצורה כה רומנטית ותמימה.
אדם בתפקיד שכזה בוודאי מודע לכך שפשיעה ואלימות יכולים להתרחש בכל מקום, גם בכפר שנראה שליו. התגובה שלו מרמזת שהוא לא ער למציאות של עבודתו, מה שסותר את תפקידו המקצועי ומפחית מאמינות הדמות.
עריכה נכונה הייתה צריכה לתת לו תגובה מקצועית יותר, שתשקף את הניסיון והמודעות שלו לפשיעה אפשרית.
"לא, זה לא הגיוני שמתו שלושה ילדים באותה משפחה בתוך שנתיים-שלוש ורק עליזה, אישה בת 95, שמה לב שיש בעיה. שלושה מקרי מוות של ילדים באותה משפחה בפרק זמן קצר אמורים לעורר חשד אוטומטי אצל הרשויות."
"עליזה נשמה עמוקות. 'הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאם לא תפסיק לבכות, ובמיוחד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני משוכנעת שאם ינתחו את גופתו של רביד, יגלו שהוא הורעל'.
אני: נתחי לי תחילה מה היא בעצם אומרת.
בינה מלאכותית: בפסקה זו, עליזה מספרת לשמוליק:
- היא השתתפה באירוע אבל (שבעה) לאדם בשם עדי צפירה.
- היא מתארת שאמו של המנוח/ה בכתה ללא הפסקה.
- היא מציינת שזהו לא המוות הראשון במשפחה – בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים מאותה משפחה: אחד מת בטביעה; השני מת מהרעלת מזון
- היא מעלה חשד שהמוות השלישי (של אדם בשם רביד) לא היה טבעי, אלא תוצאה של הרעלה מכוונת ("אני משוכנעת שאם ינתחו את גופתו של רביד, יגלו שהוא הורעל").
למעשה, עליזה רומזת כאן שהיא חושדת ברצח סדרתי במשפחה – שלושה ילדים מאותה משפחה מתו בנסיבות שונות, והיא חושדת שלפחות חלק מהמקרים (אם לא כולם) היו רצח מתוכנן.
אני: זה הגיוני?
בינה מלאכותית: בבחינה מחודשת, אני רואה מספר בעיות הגיוניות בפסקה זו:
- עליזה אומרת "הייתי בשבעה על עדי צפירה", אבל מיד אחר כך היא מדברת על "האם" שבכתה ועל "ילדים" שמתו במשפחה. אם עדי צפירה היא האם, אז על מי היא מתאבלת? אם עדי היא אחד הילדים שמתו, אז הניסוח לא ברור מספיק.
- היא מזכירה "רביד" כמי שאולי הורעל, אבל לא ברור מהקשר הדברים מי זה רביד – האם הוא אחד משלושת הילדים שהוזכרו? אם כן, איזה מביניהם? המשפט גורם לבלבול.
- עליזה מדברת על "הגופה של רביד" כאילו זה אירוע שקרה לאחרונה ועדיין לא נחקר, אבל קודם לכן היא מציינת שכבר הייתה בשבעה (שמתקיימת שבוע לאחר המוות), כך שלא ברור מתי מת רביד ביחס לשאר האירועים.
- יש חוסר עקביות בסיפור – היא מדברת על מות הילדים כאילו קרו בזמנים שונים ("בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים"), אך לא ברור אם עדי ורביד הם שניים מאותם ילדים או נוספים עליהם.
כל אלה יוצרים בלבול לגבי מספר הילדים שמתו, מי מהם מת ובאיזה אופן, ומתי בדיוק קרו האירועים.
אני: לא. זה הגיוני מה שנובע ממה שהיא אומרת?
בינה מלאכותית: אה, עכשיו אני מבינה את השאלה. לא, מה שנובע מדבריה של עליזה אינו הגיוני מבחינה פורנזית ורפואית. הבעיה המרכזית: היא טוענת בביטחון שאם ינתחו את גופתו של רביד "יגלו שהוא הורעל" – אבל אם רביד מת מהרעלת מזון (כפי שצוין קודם), אז כבר נקבע סיבת המוות ככזו שקשורה להרעלה. לא ברור מה היא מצפה שנתיחה נוספת תגלה שלא התגלה בבדיקות הראשוניות.
בנוסף, אם כבר הייתה שבעה (כלומר עברו לפחות שבעה ימים מהמוות) ואם מדובר באחד מהילדים שמתו "בשנתיים האחרונות", אז במקרים רבים יהיה מאוחר מדי לגלות סימני הרעלה מסוימים בגופה שכבר נקברה, במיוחד אם חלף זמן ממושך. הטענה שלה מציגה ביטחון לא מבוסס ביכולת לזהות הרעלה מכוונת זמן רב לאחר המוות, מה שאינו תואם את המציאות הרפואית-משפטית.
אני: כמה ילדים מתו?
בינה מלאכותית: מתוך דבריה של עליזה בפסקה זו, משתמע שמתו שלושה ילדים:
- עדי צפירה (שעבורו התקיימה השבעה)
- ילד אחד שמת בטביעה
- ילד שני שמת מהרעלת מזון
ייתכן שרביד (שהיא מזכירה בסוף) הוא אחד משני הילדים האחרונים, אך לא ברור לחלוטין מהטקסט אם מדובר באותו ילד שמת מהרעלת מזון, או אם זהו ילד נוסף (רביעי). עריכה הגיונית יותר הייתה צריכה להבהיר את היחס בין השמות והאירועים, כדי שיהיה ברור מי מת וכיצד.
אני: זה הגיוני שמתו שלושה ילדים ורק עליזה שמה לב שיש בעיה?
בינה מלאכותית: לא, זה לא הגיוני שמתו שלושה ילדים באותה משפחה בתוך שנתיים-שלוש (עדי, אחד בטביעה, אחד בהרעלת מזון) ורק עליזה, אישה בת 95, שמה לב שיש בעיה.
הבעיות בפסקה:
- שלושה מקרי מוות של ילדים באותה משפחה בפרק זמן קצר אמורים לעורר חשד אוטומטי אצל הרשויות (משטרה, שירותי רווחה, וכו').
- בפרט, שמוליק כמנהל מרכז שיטור היה אמור להיות מודע לסדרת האסונות במשפחה אחת ולפחות לבדוק את העניין, ולא להיות מופתע מהמידע.
- סבירות מאוד נמוכה ששלושה ילדים מאותה משפחה ימותו בנסיבות שונות בפרק זמן כה קצר באופן טבעי – זה נתון סטטיסטי קיצוני שאמור להדליק נורות אדומות אצל כל גורם רשמי.
- במקרה של מוות לא טבעי של ילד (טביעה, הרעלת מזון), בדרך כלל נערכת חקירה ונתיחה – לא סביר שרק עליזה תעלה את האפשרות לבדיקה מעמיקה יותר.
בסיפור אמין, תגובתו של שמוליק אמורה להיות שכבר בדקו או שנפתחה חקירה, ולא שזו הפעם הראשונה שהוא שומע על הקשר בין המקרים.
אני: זה הגיוני להציג בסיפור 3 מקרי מוות שרק אחריהם מתעורר חשד?
בינה מלאכותית: לא, זה לא הגיוני מבחינת עלילה ריאליסטית. הצגת שלושה מקרי מוות של ילדים מאותה משפחה, כשרק אחרי המקרה השלישי מישהו מתחיל לחשוד, יוצרת מספר בעיות משמעותיות:
- חוסר אמינות של המערכות – משטרה, רווחה, מערכת רפואית וקהילה קטנה כמו כפר לא היו מתעלמים מתבנית כה בולטת של אסונות במשפחה אחת.
- חוסר אמינות של הדמויות – במיוחד של שמוליק כאיש משטרה שאמור להיות מודע לאירועים חריגים בתחום שיפוטו.
- עיוות סטטיסטי קיצוני – הסבירות למוות של שלושה ילדים באותה משפחה בפרק זמן קצר היא כל כך נמוכה שהיא מייצרת אירוע שכמעט בלתי אפשרי מבחינה סטטיסטית.
- דחיית פתרון לא סבירה – בעולם אמיתי, חקירה יסודית הייתה נפתחת לכל המאוחר אחרי המוות השני, ובוודאי לא היו ממתינים למוות השלישי.
בעריכה ספרותית טובה, היה צריך לשקול:
- להפחית את מספר מקרי המוות (אולי ילד אחד במקום שלושה)
- להסביר מדוע לא נחקרו קודם (למשל, שהמשפחה גרה במקומות שונים ורק עכשיו מישהו חיבר את הנקודות)
- להציג את שמוליק כמי שכבר חושד אך חסרות לו ראיות, ועליזה מספקת פרט חדש
"שמוליק עיקם את אפו. 'עליזה, אני מחבב אותך מאוד, אבל אני חושב שהשתגעת לגמרי. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים'. "זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" היא בחנה את פניו. שמוליק משך בכתפיו. "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים"."
אני: מה חוסר ההיגיון כאן?
בינה מלאכותית: בבחינה מדוקדקת, אני מזהה מספר בעיות הגיוניות משמעותיות בפסקה זו:
- שמוליק מתייחס למזי כ"אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים" אך עליזה מיד אחר כך מזכירה את עדי ש"השאירו אותו ברכב סגור ביום חמסין" – זה מרמז שעדי מת בחום ברכב סגור, אבל קודם לכן לא הוזכר אופן מוות זה. במקום זאת, הוזכרו טביעה והרעלת מזון כסיבות המוות של שני הילדים האחרים. יש כאן סתירה או חוסר בהירות.
- אם עדי מת ברכב סגור ביום חמסין, ולא מטביעה או הרעלת מזון, אז לא ברור מי מהילדים מת באיזו צורה, ומספר מקרי המוות לא מתיישב.
- שמוליק אומר שהוא לא מעוניין לחקור את מזי, אבל עליזה לא הזכירה את השם "מזי" קודם לכן בשיחה (לפי מה שערכתי). פתאום שמוליק מזכיר שם שלא הוזכר, כאילו כבר ברור למי עליזה מתכוונת.
הקפיצה של עליזה ל"כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" לא נובעת באופן הגיוני מהדברים הקודמים. היא למעשה מאשימה את ההורים ברשלנות, אבל זה סותר את הטענה שלה עצמה שמדובר ברצח מכוון. - תגובתו של שמוליק "בסדר, מה המניע?" באה אחרי שהוא אמר שהוא לא מתכוון לחקור. זה מהווה היפוך מהיר מדי בעמדתו, ללא התפתחות הגיונית.
בבסיסה, הפסקה מציגה חוסר עקביות בעובדות הבסיסיות של הסיפור, בגורמי המוות של הילדים, ובהתפתחות הלוגית של השיחה.
אני: דיברנו על זה בפסקה הקודמת, על הבעיה.
בינה מלאכותית: אתה צודקת. אכן דנו בבעיות הדומות בפסקה הקודמת. הבעיה המרכזית ממשיכה – חוסר ההיגיון בסיפור המתייחס לשלושה ילדים שמתו בנסיבות שונות, כשכעת מתברר שעדי (שקודם הוזכר/ה כמי שהיו בשבעה עליו/ה) מת/ה ברכב סגור בחמסין – צורת מוות שלישית שלא הוזכרה בתיאור הקודם של "אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון".
בנוסף, נראה שהעריכה המקורית שלי החמיצה את הבלבול בין שמות הילדים, נסיבות המוות, והקשר ביניהם, מה שיוצר חוסר עקביות מהותי בסיפור.
אשמח להמשיך לבחון פסקה נוספת.
אני: מה הבעיה כאן בהקשר למה שדנו בו?
בינה מלאכותית: אני מבינה שאת מבקשת שאקשר את הבעיה בפסקה הנוכחית למה שדנו בו קודם. הבעיה המרכזית כאן קשורה ישירות למה שדיברנו עליו – חוסר ההיגיון שבסיפור שבו שלושה ילדים מתו ורק עכשיו מישהו מעלה חשד.
בפסקה זו:
- שמוליק, איש השיטור, מסרב לחקור למרות הנסיבות החריגות של שלושה מקרי מוות של ילדים באותה משפחה.
- תגובתו ("אני חושב שהשתגעת לגמרי") מראה שהוא אפילו לא רואה סיבה לחשוד, למרות שזוהי תבנית סטטיסטית קיצונית שכל איש אכיפת חוק אמור לחקור.
- הוא מתייחס למזי כ"אישה באבל כבד" במקום כחשודה פוטנציאלית – כפי שהיה אמור איש משטרה מקצועי לעשות כשמדובר בתבנית כה חריגה של מקרי מוות.
- גם כשעליזה מעלה נקודה הגיונית ("כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר"), הוא עדיין מגן על מזי במקום לחשוד בה.
כל אלה מחריפים את הבעיה שדיברנו עליה קודם – חוסר ההיגיון בכך שמערכת אכיפת החוק (ובפרט שמוליק כמנהל מרכז שיטור) לא חקרה מקרים חריגים כל כך, ושתגובתו לא מתאימה לאיש משטרה מקצועי הנתקל במידע כזה.
אני: האם ההסברים של עליזה מתאימים?
בינה מלאכותית: לא, ההסברים של עליזה אינם מתאימים או עקביים, וזו בעיה משמעותית בפסקה:
- עליזה מעלה את הטיעון: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" – טיעון זה מרמז על רשלנות הורית ולא על רצח מכוון, אבל היא הרי חושדת שמדובר ברצח מתוכנן.
- היא אומרת "איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" כאילו זו הוכחה להזנחה, אבל זה סותר את טענתה הקודמת שמדובר ברצח מתוכנן. אם האם באמת רצחה את ילדיה בכוונה תחילה כדי לקבל כסף ביטוח (כפי שעליזה רומזת בהמשך), אז השארת ילד ברכב אינה "טעות" אלא מעשה מכוון.
- יש חוסר עקביות בין החשד שמדובר ברצח מתוכנן לבין הניסיון לעורר חשד באמצעות טיעון על הזנחה.
ההסברים של עליזה מבולבלים, אינם עקביים מבחינה לוגית, ולא מתאימים לתיאוריה שהיא עצמה מנסה לבנות. עריכה טובה הייתה צריכה לשפר את הלוגיקה של טיעוניה או להסביר את חוסר העקביות כתכונה של הדמות.
אני: לא.
בינה מלאכותית: אני מבינה שלא זיהיתי נכון את הבעיה בהסברים של עליזה. אחשוב שוב על הקשר לדיון הקודם – אנחנו דיברנו על חוסר ההיגיון בכך ששלושה ילדים מתו באותה משפחה ורק עליזה, אישה בת 95, מעלה חשד. בהקשר זה, ההסבר של עליזה אינו מתאים כי:
האם ייתכן שהבעיה היא שההסברים שלה כן הגיוניים ומשכנעים, ולכן מחזקים את חוסר ההיגיון בכך שאף אחד אחר (כולל שמוליק כאיש שיטור) לא חשד במשהו? היא מציגה ראיות וטיעונים שכל איש משטרה או רשות היה אמור לחשוד בהם מלכתחילה.
או אולי הבעיה היא שעליזה מציגה את עצמה כחוקרת טובה יותר משמוליק, למרות שהיא אזרחית בת 95 והוא איש משטרה מקצועי?
אני: מי נמצא מולה?
בינה מלאכותית: אה, עכשיו אני מבינה את הבעיה!
מולה נמצא שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור. האדם שאמור להיות המומחה בזיהוי פשעים ובאכיפת החוק.
הבעיה היא שההסברים של עליזה – אישה בת 95 – מוצגים כמשכנעים יותר ומתוחכמים יותר מאשר השיקולים של איש המשטרה המקצועי. היא מגיעה למסקנות שהוא היה אמור להגיע אליהן בעצמו מתוקף תפקידו.
זה יוצר חוסר אמינות בדמותו של שמוליק – איש משטרה שלא מבחין בתבנית חשודה של מוות חוזר באותה משפחה, ושנזקק לאישה קשישה שתסביר לו מה קורה. זה מערער את האמינות של הסיפור כולו ושל דמותו כמנהל מרכז שיטור.
אני: ההסברים שלה הם כמו לילד.
בינה מלאכותית: אכן! זו בדיוק הבעיה!
ההסברים של עליזה לשמוליק הם פשטניים ובסיסיים, כאילו היא מסבירה לילד ולא לאיש משטרה מקצועי:
"כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" – זוהי אמירה בסיסית שכל אדם, במיוחד איש משטרה, אמור לדעת
"איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" – היא שואלת שאלה פשוטה שכל חוקר היה אמור לשאול
היא מסבירה דברים מובנים מאליהם לאיש שאמור להיות מומחה בתחום שלו. זה לא רק פוגע באמינות של דמותו של שמוליק, אלא יוצר תחושה שהדיאלוג אינו אותנטי – כאילו המחבר משתמש בעליזה כדי להסביר דברים לקורא, במקום ליצור שיחה אמינה בין שתי דמויות בוגרות.
עליזה מדברת אל שמוליק כאילו הוא חסר הבנה בסיסית בחקירות, אף שהוא מנהל מרכז שיטור – וזה יוצר דיסוננס גדול בסיפור.
"עליזה מגיבה בצחוק - התגובה הזו אינה מתאימה כלל לדיון ברצח, במיוחד רצח של ילדים. צחוק בהקשר של דיון ברצח ילדים הוא תגובה לא טבעית, לא רגישה ולא הולמת את חומרת הנושא. התגובה שלה מנותקת מהרגש המתאים לסיטואציה ויוצרת דיסוננס בדמותה ובאמינות הסיפור."
"עליזה פרצה בצחוק וכבשה אותו בכף ידה. 'שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות הימורים?'"
אני: מה הבעיה כאן?
בינה מלאכותית: בבחינה נוספת של הפסקה, אני מזהה בעיה שלא הזכרתי קודם:
תגובתה של עליזה אינה הגיונית בהקשר של השיחה. שמוליק טוען שמזי היא "אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" ועליזה מגיבה בצחוק ומדברת על שיגעון ומסכות.
הבעיה: היא קופצת ישר למניע כלכלי ("כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי") מבלי שהייתה שום התייחסות קודמת לבעיות כלכליות. היא מכניסה מידע חדש מבלי שיש לכך בסיס בשיחה הקודמת, כאילו היא ושמוליק כבר דנו בנושא הכלכלי – אבל לקורא זה נראה כמו קפיצה לא הגיונית.
זה גם מרמז שהיא "יודעת" משהו על מזי שעדיין לא נחשף בסיפור, מה שמחליש את הבניה ההדרגתית של העלילה והחשד.
אני: לא. האם תגובתה של עליזה הגיונית?
בינה מלאכותית: בהתבוננות מחודשת, אני רואה שתגובתה של עליזה אינה הגיונית באופן בסיסי:
שמוליק מציג טיעון לגיטימי – שהוא מכיר את מזי כאישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים – והיא מגיבה בצחוק. תגובת הצחוק לטיעון רציני של שמוליק אינה מתאימה למי שמנסה לשכנע אותו להאמין לה בנושא חמור כמו חשד לרצח.
יתרה מזאת, במקום להציג ראיות שמחזקות את החשד שלה, היא פורצת לנאום פילוסופי כללי על מסכות ושיגעון שלא נראה מבחוץ, ולאחר מכן קופצת למקרה בלתי קשור של מישהו שרצח את הוריו.
התגובה שלה לא עונה באופן ישיר לטיעון של שמוליק, לא מקדמת את השכנוע שלו, ולא מציגה ראיות שתומכות בחשד שלה – היא פשוט מרצה רעיונות כלליים שלא תורמים לשכנועו.
אני: מה נושא השיחה?
בינה מלאכותית: נושא השיחה בין עליזה לשמוליק הוא החשד של עליזה שמזי רצחה את ילדיה (שלושה ילדים שמתו בנסיבות שונות) כדי לקבל כספי ביטוח. עליזה מנסה לשכנע את שמוליק, מנהל מרכז השיטור, לחקור את מזי בחשד לרצח הילדים.
אני: במילה אחת. מה הנושא?
בינה מלאכותית: רצח.
אני: ואיך עליזה מגיבה?
בינה מלאכותית: עליזה מגיבה בצחוק – התגובה הזו אינה מתאימה כלל לדיון ברצח, במיוחד רצח של ילדים. צחוק בהקשר של דיון ברצח ילדים הוא תגובה לא טבעית, לא רגישה ולא הולמת את חומרת הנושא.
התגובה שלה מנותקת מהרגש המתאים לסיטואציה ויוצרת דיסוננס בדמותה ובאמינות הסיפור.
אני: לא זיהית זאת. כי עריכתך, אין בה רגש (וזה לא נכתב כתוכחה).
בינה מלאכותית: אתה צודקת לחלוטין. חמצתי פגם מהותי בהתנהגותה של עליזה שהיה מחייב עריכה. צחוק בהקשר של דיון על רצח ילדים יוצר דיסוננס רגשי חריף ופוגע באמינות הדמות והסיפור.
עריכה טובה הייתה צריכה להתייחס לכך ולהתאים את תגובתה של עליזה לחומרת הנושא – או לחלופין, אם המחבר רצה לשמור על הצחוק כחלק מאפיון הדמות, לכלול תגובה מתאימה של שמוליק לצחוק המוזר והלא מתאים שלה.
אתה נגעת בנקודה משמעותית – עריכה ספרותית איכותית חייבת להתייחס לא רק למילים ולתחביר, אלא גם לרגש, להתאמה בין תוכן לצורה, ולאמינות הפסיכולוגית של התנהגות הדמויות. העריכה שלי אכן הייתה חסרה ברובד הרגשי והפסיכולוגי החשוב הזה.
"שמוליק מחמיא לעליזה על התחכום שלה, כאילו היא בידרה אותו בסיפור מעניין ולא הציגה חשד לרצח מתוכנן של ילדים. התגובה שלו חסרת רגישות מקצועית וחסרת תחושת אחריות בסיסית כאיש חוק. גם עליזה מגיבה בחיוך, כאילו כל השיחה על רצח ילדים הייתה שעשוע קל ולא עניין של חיים ומוות."
"'את משהו, עליזה', חייך שמוליק וחשף שיניים לבנות, 'בכל יום את משתבחת'. עליזה החזירה לו חיוך. באותו רגע הגיעה המלצרית עם מגש עגול ועליו המנות שהזמינו.
אני: מה הבעיה כאן?
בינה מלאכותית: בבחינה מחודשת של פסקה זו אני מזהה בעיה משמעותית בתגובתו של שמוליק: התגובה של שמוליק – "את משהו, עליזה" ו"בכל יום את משתבחת" – היא קלילה ומחמיאה, וזה לא מתאים בכלל להקשר של השיחה.
הרי רגע לפני כן:
עליזה האשימה אישה (מזי) ברצח שלושת ילדיה
היא הציגה מניע אפשרי (כספי ביטוח)
היא אף טענה שיש עוד ילדה בסכנה
תגובה מתאימה של איש משטרה לאישום כה חמור הייתה צריכה להיות רצינית – הבטחה לבדוק את העניין לעומק, בקשת פרטים נוספים, או אפילו הסתייגות רצינית מהטענות.
במקום זאת, שמוליק מחמיא לעליזה על התחכום שלה, כאילו היא בידרה אותו בסיפור מעניין ולא הציגה חשד לרצח מתוכנן של ילדים. התגובה שלו חסרת רגישות מקצועית וחסרת תחושת אחריות בסיסית כאיש חוק.
גם עליזה מגיבה בחיוך, כאילו כל השיחה על רצח ילדים הייתה שעשוע קל ולא עניין של חיים ומוות.
"השימוש החוזר ב'כש-' בתחילת שלושה משפטים רצופים ("כשבאתי... כשישבתי... כשקם...") - זה יוצר מונוטוניות ומקצב מכני."
"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את ביטוח הדירה, יצאה מזי ממשרדו מחויכת. כשישבתי ליד שולחנו, ראיתי טפסים מונחים עליו. כשקם להביא את הטפסים שלי, הצצתי במסמכים. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".
אני: [לאחר רצף ניחושים] – מהי הבעיה הסגנונית כאן?
בינה מלאכותית: אתה צודקת בהתייחסותך לסגנון, וזו נקודה חשובה נוספת. הפסקה שציינת מדגימה מגבלה סגנונית בעריכה שלי:
הבעיות הסגנוניות הבולטות:
- השימוש החוזר ב"כש-" בתחילת שלושה משפטים רצופים ("כשבאתי… כשישבתי… כשקם…") – זה יוצר מונוטוניות ומקצב מכני.
- המשפטים קצרים מדי וקטועים, ללא וריאציה באורך ובמבנה – בפרוזה טובה יש גיוון במבנה המשפטים.
- יש חזרה על המילה "טפסים" ("ראיתי טפסים… להביא את הטפסים שלי") שיוצרת חזרתיות לא דרושה.
- כל המשפטים בנויים באותה צורה פשוטה (נושא-נשוא-משלים) ללא מורכבות או גיוון תחבירי.
- המשפט האחרון קצר וקטוע מדי ("אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד") ומאבד את הדרמה שיכולה הייתה להיות בו אם היה מנוסח בצורה מרשימה יותר.
עריכה ספרותית טובה יותר הייתה צריכה לשפר את הזרימה, לגוון את המבנים התחביריים, ולחזק את הסיום הדרמטי של הפסקה, תוך שמירה על הסגנון הייחודי של הדמות המדברת.
"לא, העובדה שהפסיקה ללגום אינה חיונית כלל לסיפור. זה פרט טריוויאלי. כמובן שמישהו יפסיק לשתות כשהוא מבחין במישהו ורוצה לנופף לו."
כשהתקרב לבית הקפה, הבחין בה יושבת ושותה מים מכוס שקופה. כתמיד, הייתה מטופחת להפליא: שרשרת פנינים על צווארה, שמלה אלגנטית, וסיכת ראש משובצת פנינים אוחזת בשיערה הקצר והלבן. כשהבחינה בו, הפסיקה ללגום ונופפה לשלום.
אני: מה הבעיה כאן?
בינה מלאכותית: בבחינה מדוקדקת של הפסקה, אני מזהה מספר בעיות:
- שינוי נקודת המבט: הפסקה מתחילה מנקודת המבט של שמוליק ("כשהתקרב לבית הקפה, הבחין בה") אך מיד עוברת לתיאור אובייקטיבי ("כתמיד, הייתה מטופחת להפליא") שלא בהכרח מנקודת מבטו. זה יוצר בלבול בנקודת התצפית של הסיפור.
- החלפתי "שהיא הבחינה בו" ל"כשהבחינה בו" – זה אמנם מתקן תחביר גס, אבל בכך מאבדים את הסגנון הייחודי של המספר המקורי.
- הוספתי את המילה "להפליא" שלא הייתה במקור, וכן "אלגנטית" לתיאור השמלה – אלה תוספות שמשנות את הטון של התיאור המקורי.
- שיניתי "נופפה אליו" ל"נופפה לשלום" – זה שוב שינוי מיותר שמשנה את אופי האינטראקציה.
- הקידוד המגדרי בפסקה זו שונה מהמקור: במקור נכתב "שהיא הבחינה בו" והחלפתי ל"כשהבחינה בו", מה שמפחית את הדגש על הדמות הנשית כפועלת.
- התיאור כולו מרוחק ומתאר אותה "מבחוץ" באופן שעלול להפחית מהחיות של המפגש האנושי ולהפוך את דמותה של עליזה לפחות חיה ואינדיבידואלית.
אני: האם זה שהיא הפסיקה ללגום חיוני?
בינה מלאכותית: אתה מעלה נקודה חשובה מאוד. לא, העובדה "שהפסיקה ללגום" אינה חיונית כלל לסיפור ויוצרת מספר בעיות:
- זה פרט טריוויאלי שאינו מקדם את העלילה או מעמיק את אפיון הדמות – כמובן שמישהו יפסיק לשתות כשהוא מבחין במישהו ורוצה לנופף לו.
- הפרט הזה מאט את קצב הסיפור בנקודה שבה עדיף לשמור על תנופה – המעבר מזיהוי שמוליק לנפנוף היה יעיל יותר ללא ה"הפסקת לגימה" באמצע.
- בהקשר של סצנה שבה הדמות העיקרית מזהה דמות אחרת ומנופפת לה, עצירת השתייה היא פרט כה מובן מאליו שהזכרתו מיותרת ומיידעת את הקורא על דבר שהוא כבר יודע.
- מבחינה סגנונית, המשפט היה חזק יותר ותמציתי יותר בגרסה: "כשהבחינה בו, נופפה אליו" – ישיר ואפקטיבי.
עריכה ספרותית טובה יותר הייתה מזהה את חוסר הנחיצות של הפרט הזה ומסירה אותו, או לחלופין מחליפה אותו בפרט משמעותי יותר שמאיר משהו על אופייה של עליזה.
"הניסוח יוצר תחושה שרק המספר הספציפי הזה (שלושה ילדים בשלוש שנים) הוא הסיבה להימנעות מהחקירה. זה יוצר אבסורד: כאילו יש לו איזשהו רף מדויק שקובע מתי אישה באבל ראויה לחקירה ומתי לא."
אני: איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים – האם זה בסדר לחקור אישה באבל שאיבדה שני ילדים בחמש שנים? או ילד בעשר שנים?
בינה מלאכותית: אה, עכשיו אני מבינה את הבעיה!
הניסוח "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה שלושה ילדים בתוך שלוש שנים" יוצר תחושה שרק המספר הספציפי הזה (שלושה ילדים בשלוש שנים) הוא הסיבה להימנעות מהחקירה.
משתמע מכך שאם היו פחות מקרי מוות, או שהם היו מתפרסים על תקופה ארוכה יותר, שמוליק כן היה חוקר. זה יוצר אבסורד: כאילו יש לו איזשהו רף מדויק שקובע מתי אישה באבל "ראויה" לחקירה ומתי לא.
בנוסף, הפירוט המדויק ("שלושה ילדים בתוך שלוש שנים") נשמע כמו הצדקה מלאכותית וקלושה, כאילו שמוליק צריך לנמק לעצמו את החלטתו הלא מקצועית, ועושה זאת באמצעות פירוט יתר.
זוהי למעשה דוגמה לדיאלוג לא טבעי ולא אמין, שנועד להעביר מידע לקורא (כמה ילדים מתו ומתי) במסווה של שיחה בין הדמויות.
סיכום
אני: סכמי את הבעיות שלך בעריכה שדנו בהן בהקשר לפסקאות שהדבקתי. ופרטי את הבעיות.
בינה מלאכותית: אדייק את הסיכום ואתמקד רק בבעיות שדנו בהן בהקשר לפסקאות ספציפיות שהדבקת:
- לא התייחסתי לכך שתגובותיו של שמוליק אינן מתאימות לאיש משטרה מקצועי
- לא הבחנתי בסתירה בנתונים לגבי מספר הילדים שמתו ואופן מותם
- לא זיהיתי את האבסורד שרק עליזה חושדת במקרה כה קיצוני של שלושה ילדים שמתו
- החמצתי את חוסר ההתאמה הרגשית של צחוק בדיון על רצח ילדים
- לא זיהיתי את הדיסוננס בין חומרת הנושא (רצח) לבין תגובתם הקלילה
- לא התייחסתי לחוסר האמינות הפסיכולוגית של חיוכים ומחמאות בהקשר של דיון על רצח ילדים
- לא טיפלתי בבעיית הסגנון של חזרה על "כש…" במספר משפטים רצופים
- לא זיהיתי את חוסר הנחיצות של פרט השתייה ("הפסיקה ללגום")
אני: האם תוכלי להציג גרסה שמטפלת בבעיות אלה? גם אם לא דנו בשאר הבעיות שלך
בינה מלאכותית: אשמח להציג גרסה מתוקנת שמטפלת בבעיות שזיהינו. הנה העריכה הספרותית המשופרת: