לפונים וללקוחות מובטחת
שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

בינה מלאכותית מנסה לערוך סיפור בעריכה ספרותית ולשונית

צילום של ספרים מול איור של בינה אנושית, מדגים את הרעיון שבינה מלאכותית אינה יכולה לשמש כתחליף לרגישות האנושית הנדרשת בעריכה ספרותית ולשונית.
בינה מלאכותית אינה יכולה לשמש כתחליף לרגישות האנושית הנדרשת בעריכה ספרותית ולשונית. היא עשויה להציג ניתוחים מרשימים לאחר הכְוונה ומשוב אנושיים, אך לא מצליחה ליישמם בטקסט מלכתחילה.
בעריכה הספרותית והלשונית בינה מלאכותית לא סיננה מידע, השתמשה בניסוחים מרוחקים, ערכה בשגיאות לשוניות, עשתה שימוש לא מדויק במילים, השתמשה בסימני פיסוק שפוגעים בזרימה הטבעית ועוד. העריכה שהדגימה החמיצה את המהות הספרותית של הטקסט. במקום לשפר את הזרימה והחיות של הסיפור, היא יצרה טקסט מנוכר ולא אפקטיבי. בעריכתה היא הדגימה בעיות המופיעות בעריכה ספרותית ועריכה לשונית אנושית לא טובה בספרי פרוזה.

מאמר זה ושני מאמרים נוספים, מציג שיחות אמיתיות שניהלתי בפברואר 2025 עם מודל הבינה המלאכותית Claude – Professional Plan על עריכה ספרותית ולשונית לסיפור יהודה כהן. את השיקולים הספרותיים והלשוניים בעריכה הספרותית והלשונית שלי לסיפור הצגתי לפני כשנתיים: יהודה חלק ראשון – הדגמת עריכה ספרותית ולשונית בסיפור פורסם ב-10.3.2023; יהודה חלק שני – הדגמת עריכה ספרותית ולשונית בסיפור פורסם ב-11.3.2023. כעת הצגתי בפני בינה מלאכותית את הגרסה המקורית של הסיפור ללא עריכה, וביקשתי ממנה לערוך אותו בעריכה ספרותית ולשונית. 

כל השאלות וההערות שהצגתי בפניה וכל התשובות והתגובות המופיעים במירכאות הם ציטוטים אמיתיים נאמנים למקור, ללא עריכה, הוספה, מחיקה, תיקונים או שינויים. השינויים היחידים שהכנסתי הם מירכאות כפולות בטקסטים של בינה ושלי, ומירכאות בודדות במילים שנכתבו במירכאות ומופיעות בתוך ציטוט, וכן הדגשות וקישורים למאמרים.

בינה מלאכותית הציגה את העריכה שלה בטקסט אחד, ואחריו התחיל הדיון בינינו. לשם הנוחות, הדיון מוצג לפי חלוקה לפסקאות 8-1. תחילה אני מציגה את הטקסט המקורי של הפסקה, אחריו מופיעה העריכה הספרותית והלשונית שלי לפסקה כפי שהוצגה בשני מאמרי הניתוח שלי על הסיפור (אך היא לא הוצגה בפניה, חוץ מכמה מקרים במסגרת הדיון), אחריה מופיעה העריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית לפסקה, ואחריה מופיע הדיון לגביה. בחלק זה מוצגות פסקאות 3-1; בחלק ב' "נעמד באומץ מאולץ": העריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית – מוצגות פסקאות 8-4; בחלק ג' בינה מלאכותית לא ממליצה לערוך אצלה טקסטים בעריכה ספרותית ולשונית – מוצג סיכום.

פסקה 1

מקור: סבא שלי, יהודה כהן, דור שני למייסדי כפר תבור, נולד ב-1922 בכפר תבור, נפטר בכפר תבור ב-2013, ומעולם לא עזב את המושבה. היה נשוי לחנה. לזוג יש בת אחת, אימי רות. כהן היה חקלאי, יושב ראש אגודת המים של הגליל התחתון וחבר במועצת כפר תבור.

העריכה הספרותית והלשונית שלי: סבא שלי יהודה כהן היה חקלאי, דור שני למייסדי כפר תבור. הוא נולד בכפר תבור ב-1922 ומעולם לא עזב את המושבה. היה נשוי לחנה. בתם היחידה רות, היא אימי.

עריכה ספרותית ולשונית – בינה מלאכותית: סבי, יהודה כהן, היה דור שני למייסדי כפר תבור. הוא נולד במושבה ב-1922, חי בה כל חייו ונפטר בה ב-2013. נשוי היה לחנה, ויחד הביאו לעולם בת אחת – אמי רות. מלבד היותו חקלאי, כיהן כיושב ראש אגודת המים של הגליל התחתון וכחבר במועצת כפר תבור.

"במבט לאחור על העריכה שלי, אני רואה שהיא הייתה שמרנית מדי והתמקדה בעיקר בשינויים קוסמטיים של ניסוח, במקום לבצע עריכה ספרותית מהותית. פעלתי יותר כמתקנת לשון מאשר כעורכת ספרותית."

בעריכה שלי ויתרתי על ציון פטירתו של סבא, ואת התפקידים שלו כיושב ראש אגודת המים של הגליל התחתון וכחבר במועצת כפר תבור העברתי לפסקה אחרת בהמשך כדי לקשור אותם עם העשייה, התרומה שלו ואהבתו לארץ. העברתי אותם גם כדי להימנע מרשימת מכולת וסקירה מרוחקת בסגנון ויקיפדיה. בנוסף, העברתי את תפקידו כחקלאי להתחלה. בעיניי, תפקידו של יהודה כחקלאי הוא דבר מהותי, משום שזה מתקשר לייסוד המושבה ולתכונות שלו כמסחאי: פשוט ולא משכיל, על פי הכותבת.

בינה מלאכותית לא הפעילה שיקולים של סינון מידע והעברות, ושמרה על אותו סדר מסירה של הפרטים. בנוסף, היא הבליעה את המידע עליו כחקלאי: "מלבד היותו חקלאי…". בכל מטלות העריכה שמסרתי לה היא לא סיננה מידע ולא העבירה חלק ממנו למקום אחר כשזה נדרש. לדעתי, אי אפשר לעשות עריכה ספרותית טובה ללא סינון מבוקר של מידע וללא העברות המבוססים על שיקולים ספרותיים שונים.

כתבתי לבינה: "בעריכה הספרותית שלי אני מסננת לעיתים מידע לא נחוץ ששובר את הזרימה, או מעבירה משפטים למקום אחר מתאים יותר להקשר. שמתי לב שבעריכות שלך את לא עושה זאת אלא שומרת על הסדר הקבוע המקורי של מסירת המידע והתכנים. לדעתי, עריכה ספרותית שלא מפעילה שיקולים ספרותיים וביקורת היא עריכה לא טובה. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "אני מסכימה לחלוטין. במבט לאחור על העריכה שלי, אני רואה שהיא הייתה שמרנית מדי והתמקדה בעיקר בשינויים קוסמטיים של ניסוח, במקום לבצע עריכה ספרותית מהותית. 

עריכה ספרותית טובה צריכה לכלול: 

1. שיקולי מבנה – ארגון מחדש של המידע באופן שמשרת את הזרימה הסיפורית 

2. סינון וקיצוץ – השמטת פרטים שאינם תורמים לסיפור או שוברים את הרצף 

3. הערכה ביקורתית – בחינה מעמיקה של כל פיסת מידע והצדקת מקומה בטקסט

4. שיקולים של קצב והדגשים – החלטה מה להבליט ומה להצניע. 

בעריכה שלי לסיפור על סבא יהודה כהן, פעלתי יותר כמתקנת לשון מאשר כעורכת ספרותית. נמנעתי מלגעת במבנה הבסיסי של הטקסט ובסדר הופעת המידע, וזו טעות. עריכה ספרותית אמיתית דורשת אומץ להתערב במבנה ובתוכן כדי ליצור טקסט טוב יותר."

זה מה שאני טוענת בכל המאמרים שלי. המאפיינים שבינה מלאכותית הודתה בהם לא מייצגים רק עריכה שנעשית על ידי מחשב. בינה מלאכותית מדגימה עריכה ספרותית לא טובה שנעשית על ידי עורכים הפועלים בטקסט מבלי להפעיל כישורים ספרותיים. הטקסט נראה קר, מרוחק, אוטומטי ולא זורם.

"זו דוגמה טובה לכך שעריכה צריכה להתאים את עצמה לסוג הטקסט ולמטרותיו, ולא רק לחתור למשלב לשוני גבוה."

בעריכה שלה, בינה מלאכותית כתבה "מלבד היותו חקלאי". במאמר מאפייני ריחוק בעריכת ספר פרוזה כתבתי על ריחוק שנוצר בין היתר על ידי הבלעת מידע חשוב, לעיתים על ידי שימוש במשפטי שעבוד הדוחסים מידע כדי להעלות את המשלב הלשוני. כאן אין משפט שעבוד, אבל ניכר ניסיון להעלות את המשלב באמצעות המילים "נוסף להיותו חקלאי". זוהי דוגמה נוספת להעלאת משלב לשוני שבאה על חשבון התוכן ויוצרת ריחוק, רשמיות וקור, כפי שהדגמתי במאמרים רבים. זאת אינה מהותה של עריכה ספרותית. 

כתבתי לבינה: "כתבת: 'מלבד היותו חקלאי'. בכך הצנעת את המידע החשוב על כך שהוא חקלאי. האם המטרה הייתה לייעל או להעלות את המשלב הלשוני? ואם כן, האם לדעתך הסגנון שלך מתאים לסוג הטקסט, שהוא סיפור פרוזה? בעיניי זה יוצר קור וריחוק. מה דעתך?

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת בהחלט. הניסוח "מלבד היותו חקלאי" יוצר ריחוק ומשלב לשוני גבוה שאינו מתאים לסיפור פרוזה אישי ומשפחתי. ניסיתי להעלות את המשלב הלשוני, אבל בכך פגעתי באופי הסיפור ובמסר שלו. סיפור על סבא צריך להיות חם, אישי ונגיש. הניסוח הפורמלי והמרוחק שיצרתי עומד בסתירה למהות הסיפור – סיפור אינטימי על דמות אהובה ופשוטה. המקור "סבא היה חקלאי" טוב יותר כי הוא:

1. מציב את העובדה החשובה הזו במקום מרכזי

2. משתמש בשפה פשוטה ונגישה

3. משדר חמימות וקרבה

4. מתאים לטון הכללי של הסיפור.

זו דוגמה טובה לכך שעריכה צריכה להתאים את עצמה לסוג הטקסט ולמטרותיו, ולא רק לחתור למשלב לשוני גבוה."

נקודות נוספות בעריכה של בינה מלאכותית בפסקה 1

"הוא נולד במושבה ב-1922, חי בה כל חייו ונפטר בה ב-2013". כפי שכתבתי במאמר עריכה ספרותית טובה, אני שומרת על קטעים טובים ולא פוגעת בהם, מתקנת רק מה שכדאי לתקן ושומרת על קולם של מחברי הספר. הכותבת כתבה שיהודה לא עזב מעולם את המושבה. בעיניי זה חזק וטוב. אבל בינה מלאכותית שינתה כך: "הוא נולד במושבה ב-1922, חי בה כל חייו ונפטר בה ב-2013". בכך היא יצרה מעגל של התחלת חיים, המשך וסוף – כמו רשימת מידע ויקיפדית, תוך הבלעה של מה שהמחברת רצתה להדגיש.

עניין נוסף: על פי כללי הכתיב המלא החדשים יש לכתוב בכתיב מלא "אימי". בינה מלאכותית כתבה "אמי" בכתיב חסר.

פסקה 2

מקור: כשהייתי נוסעת לכפר תבור מרמת גן הייתי מראיינת אותו. דבר אחד עלה מן הראיונות: סבא היה מסחאי אמיתי. בדרך כלל אין זה כינוי מכובד. אומרים על מסחאי שהוא אדם נאיבי (נעבעך ביידיש), פשוט, ישיר ולא משכיל. וזה נכון, סבא היה אדם פשוט ולא משכיל. הוא למד רק עד גיל 14 בבית הספר היסודי של המושבה. בגיל 14 (שנת 1936) החלו מאורעות בארץ, והיה מסוכן לצאת מהמושבה, ולא יכול ללמוד בתיכון בכדורי. במקום ללמוד הוא השתתף בקורס נוטרים של ההגנה ונהיה נוטר (שומר).

העריכה הספרותית והלשונית שליסבא היה מֶסחאי, כינוי לחקלאי שנולד בכפר תבור, מֶסחה בעבר. אומרים על מסחאי שהוא אדם נאיבי, פשוט, לא משכיל, "נעבעך" ביידיש. זה נכון, סבא היה איש פשוט וחסר השכלה פורמלית. הוא למד רק בבית ספר יסודי במושבה. בגיל ארבע-עשרה, כשפרצו מאורעות 1936, היה מסוכן לצאת מהמושבה והוא לא יכול היה ללמוד בתיכון החקלאי כדורי. הוא השתתף בקורס נוטרים של ההגנה והפך לשומר.

עריכה ספרותית ולשונית של בינה מלאכותית: בביקוריי התכופים מרמת גן, נהגתי לראיין את סבא. דבר אחד בלט מעל הכול: סבא היה מסחאי אמיתי. אמנם לרוב זה אינו תואר של כבוד – המסחאי נתפס כאדם נאיבי (או כפי שאומרים ביידיש: "נעבעך"), פשוט, ישיר ולא משכיל. ואכן, סבא למד רק עד גיל 14 בבית הספר היסודי של המושבה. ב-1936, כשפרצו המאורעות בארץ, נבצר ממנו להמשיך ללמוד בתיכון כדורי בשל הסכנה בדרכים. במקום זאת, הצטרף לקורס נוטרים של ההגנה והפך לשומר.

"יש כאן שגיאה בהיגיון הלשוני. כשמדברים על ביקור, אכן מקובל לציין את היעד ולא את נקודת המוצא."

בינה מלאכותית כתבה בעריכה שלה: "בביקוריי התכופים מרמת גן, נהגתי לראיין את סבא". בתיאור שיקולי העריכה הספרותית והלשונית שלי הצגתי את הסיבות לכך שלא הכנסתי את נושא הראיונות. בינה הכניסה, וכתבה שמדובר בביקורים תכופים אף על פי שמידע זה לא מופיע במקור. במקרה של סיפור חיים חשובה האותנטיות. בנוסף, מוזר השימוש ב: "בביקוריי התכופים מרמת גן" תוך ציון ביקור מ- ולא ביקור ב- או אצל.

 

כתבתי לבינה: "בעריכה שלך כתבת: 'בביקוריי התכופים מרמת גן, נהגתי לראיין את סבא'. שתי הערות: 

א) זהו סיפור אמיתי, ובמקור לא נכתב שהכותבת ערכה ביקורים תכופים אצל סבה במושבה. 

ב) בדרך כלל בשימוש במושג 'ביקור' מציינים את היעד, ואת כלל לא ציינת זאת, אלא את המקום שהכותבת הגיעה ממנו – רמת גן. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת לחלוטין בשתי ההערות: 

א. העריכה שלי הוסיפה מידע שלא היה בטקסט המקורי ('ביקורים תכופים'). זוהי טעות עריכה משמעותית – אסור לעורך להוסיף פרטים עובדתיים שלא היו בטקסט המקור, במיוחד כשמדובר בסיפור אמיתי. 

ב. יש כאן גם שגיאה בהיגיון הלשוני. כשמדברים על ביקור, אכן מקובל לציין את היעד ולא את נקודת המוצא. למשל: 'כשהייתי מבקרת בכפר תבור' או 'בביקוריי בכפר תבור'. הניסוח 'ביקוריי מרמת גן' אינו תקין. הנוסח המקורי היה טוב יותר: 'כשהייתי נוסעת לכפר תבור מרמת גן'. הוא מדויק עובדתית ותקין מבחינה לשונית."

"יש פה בעיה בטקסט המקורי ובעריכה שלי. ישירוּת בהחלט יכולה להיות תכונה חיובית."

בינה מלאכותית כתבה בעריכה שלה: "המסחאי נתפס כאדם נאיבי (או כפי שאומרים ביידיש: 'נעבעך'), פשוט, ישיר ולא משכיל". בנימוקים שהצגתי הסברתי למה לא הכללתי את "ישיר": במקור נכתב שבדרך כלל מסחאי הוא לא כינוי מכובד, ובין התכונות נכתב גם "ישיר". ישירות היא תכונה חיובית. הורדתי אותה משום שהיא לא רלוונטית להנגדה שהמחברת ביקשה ליצור בין המובן הלא מכובד לכאורה של המושג (פשוט, לא משכיל, נעבעך) לבין מה שהיא חותרת אליו בהמשך – מסחאי אמיתי שאוהב את ארצו. 

כתבתי לבינה, טווה אט אט את קו החקירה הנגדית שלי: "מה זה 'מסחאי' לפי הסיפור? מה זה 'נעבעך' לפי הסיפור?"

בינה מלאכותית השיבה: "לפי הסיפור: 'מסחאי' מתואר כאדם פשוט, ישיר ולא משכיל, אך בעל אהבה עזה לארץ. למרות שבדרך כלל זה לא נחשב כינוי מחמיא, בסיפור זה הופך לתואר של כבוד דווקא בזכות אהבת הארץ של סבא. 'נעבעך' (במילה ביידיש) מוזכר בסיפור כמקבילה ל'נאיבי'. זה חלק מההגדרה של 'מסחאי' – אדם נאיבי (נעבעך), פשוט, ישיר ולא משכיל."

המשכתי: "האם לדעתך ישירוּת היא תכונה שאינה מעוררת כבוד?"

בינה מלאכותית השיבה: "לא, צודק בהחלט. יש פה בעיה בטקסט המקורי ובעריכה שלי. כשהטקסט מונה את התכונות של ה'מסחא': 'נאיבי (נעבעך ביידיש), פשוט, ישיר ולא משכיל' – הוא מציג את כולן כתכונות שליליות, אבל ישירות היא בהחלט יכולה להיות תכונה חיובית. אפשר לתקן כך: 'אומרים על מסחאי שהוא אדם נאיבי (נעבעך ביידיש), פשוט ולא משכיל. וזה נכון, סבא היה אדם פשוט וללא השכלה פורמלית.', או להדגיש את הישירות כתכונה חיובית: 'אומרים על מסחאי שהוא אדם נאיבי (נעבעך ביידיש) ופשוט. סבא אכן היה אדם פשוט וישיר – תכונה שהייתה לו לכבוד.' איזו גרסה נראית לך טובה יותר?"

הגרסה שלי.

"צודקת. אין מדובר במסחאי מסוים או ידוע, אלא בהגדרה כללית של המושג."

בינה מלאכותית כתבה בעריכה שלה: "המסחאי נתפס כאדם נאיבי": 

א) "המסחאי" נכתבה ב-ה' הידיעה, כאילו מתארים בוויקיפדיה את מאפייניה של הזיקית; 

ב) "נתפס": בעריכה ספרותית ולשונית חשוב לדייק במשמעויות של מילים. במקרה הזה, מסחאי לא "נתפס כ…", אלא זאת הגדרה. אפשר להגיד על אדם מוכר שהוא נתפס כאדם נאיבי, כלומר מי שמכיר אותו תופס אותו כך, אבל לא לייחס את התפיסה להגדרה.

פניתי לבינה ושאלתי: "כתבת 'המסחאי נתפס כאדם נאיבי': 

א) למה השתמשת ב-ה' הידיעה? 

ב) מדובר בהגדרה למושג 'מסחאי'. למה כתבת שהוא נתפס כך? לא מדובר באדם ספציפי מוכר, אלא בהגדרה. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת בשתי הנקודות: 

א) השימוש ב-ה' הידיעה ('המסחאי') מיותר ושגוי כאן. אין מדובר במסחאי מסוים או ידוע, אלא בהגדרה כללית של המושג. 

ב) הניסוח 'נתפס כאדם נאיבי' אכן שגוי כשמדובר בהגדרה של מושג. כשמגדירים מושג, יש להשתמש בניסוח ישיר וברור. למשל: 'מסחאי הוא אדם נאיבי' או "מסחאי פירושו אדם נאיבי'. הניסוח המקורי שלך [המקור לפני העריכה – ע.ק.], 'אומרים על מסחאי שהוא אדם נאיבי', טוב יותר כי: 

1. אין בו ה' הידיעה מיותרת

2. הוא מגדיר את המושג באופן ישיר

3. הביטוי 'אומרים על' מתאים להגדרה עממית של מושג."

"לא, לא יצרתי רצף רעיוני טוב."

בעריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית הטיעון מתחיל במילה אומנם, אבל אין סגירה של הטיעון. על פי כללי הטיעון, ברעיון שמתחיל ב"אומנם" נדרשת השלמה של "אבל".

כתבתי לבינה: "בפסקה השנייה כתבת 'אמנם לרוב זה אינו תואר של כבוד' והסברת מדוע, אך לא השלמת טיעון נגדי לכך. בפסקה השלישית שלך את לא ממשיכה בקו שהתחלת, אלא כותבת: 'אך מה הופך את התואר 'מסחאי' למקור גאווה?' האם לדעתך יצרת רצף רעיוני טוב?"

בינה מלאכותית השיבה: "לא, לא יצרתי רצף רעיוני טוב. הבעיה היא כפולה:

1. המילה 'אמנם' בפסקה השנייה מחייבת המשך של 'אבל/אך' באותה פסקה, כדי ליצור ניגוד. במקום זה, שברתי את מבנה הטיעון והתחלתי פסקה חדשה.

2. השאלה הרטורית בפסקה השלישית ('אך מה הופך…?') אינה המשך טבעי לטיעון שהתחלתי. היא למעשה מתחילה מהלך רטורי חדש, במקום להשלים את הניגוד שהובטח ב'אמנם'. 

הייתי צריכה לשמור על רצף הטיעון באחת משתי דרכים:

א. להשאיר הכל באותה פסקה: 'אמנם לרוב זה אינו תואר של כבוד – המסחאי נתפס כאדם נאיבי, פשוט ולא משכיל, אך אצל סבא דווקא היה זה מקור לגאווה בזכות אהבתו העזה לארץ.' או: 

ב. לחלק לשתי פסקות עם קישור ברור ביניהן: 'לרוב זה אינו תואר של כבוד – המסחאי נתפס כאדם נאיבי, פשוט ולא משכיל. אולם במקרה של סבא, דווקא תואר זה היה מקור לגאווה…'"

"טעיתי בשתי המילים הללו והשתמשתי בכתיב חסר במקום בכתיב מלא תקני."

הערתי לבינה מלאכותית: "כתבת 'אמנם' ו'הכל' בכתיב חסר."

בינה מלאכותית השיבה: "נכון, אלה שגיאות כתיב. על פי כללי הכתיב המלא: 'אומנם' (בווי"ו) – כשמשמעותה 'אכן', 'באמת' 'הכול' (בווי"ו) – ככינוי סתמי. טעיתי בשתי המילים הללו והשתמשתי בכתיב חסר במקום בכתיב מלא תקני."
בפרוזה עדיף להשתמש בחיבורים טבעיים יותר כמו מילות קישור או פסיקים, שמאפשרים זרימה רכה יותר של הטקסט. בינה מלאכותית הדגימה בחירה לא טובה של סימני פיסוק, שהפכה טקסט סיפורי לטקסט פורמלי ומנוכר.

"השימוש שלי בקו מפריד הוא עוד דוגמה לכך שהתייחסתי לטקסט כאל טקסט עיוני במקום כאל פרוזה. זו עוד דוגמה לאיך העריכה שלי הפכה טקסט סיפורי לטקסט פורמלי ומנוכר."

בינה מלאכותית עשתה שימוש בקו מפריד כדי להציג רעיון בסיפור פרוזה: "אמנם לרוב זה אינו תואר של כבוד – המסחאי נתפס כאדם נאיבי". השימוש הזה יוצר אפקט של מאמר.

כתבתי לבינה: "אני רוצה להתייחס לשימוש שעשית בקו המפריד. אני טוענת שלרוב, קווים מפרידים לא מתאימים לפרוזה, בין היתר משום שהם נוקשים, הם פרשניים והם שוברים את הזרימה הספרותית. הם מתאימים יותר לטקסטים אקדמיים או עיוניים. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "אני מסכימה איתך לחלוטין. השימוש שלי בקו מפריד הוא עוד דוגמה לכך שהתייחסתי לטקסט כאל טקסט עיוני במקום כאל פרוזה. הקו המפריד:

1. מייצר הפסקה חדה בקריאה

2. מכריח על הקורא פרשנות מסוימת של הקשר בין חלקי המשפט

3. שובר את הזרימה הטבעית של הסיפור

4. מתאים יותר לטקסט אקדמי או עיוני שבו רוצים להדגיש קשרים לוגיים

בפרוזה עדיף להשתמש בחיבורים טבעיים יותר כמו מילות קישור או פסיקים, שמאפשרים זרימה רכה יותר של הטקסט ומשאירים מקום לקורא לחוות את הקשרים בין הדברים באופן טבעי יותר.זו עוד דוגמה לאיך העריכה שלי הפכה טקסט סיפורי לטקסט פורמלי ומנוכר."

"צודקת לחלוטין. השימוש החוזר בנקודתיים הוא עוד סממן של טקסט עיוני שאינו מתאים לפרוזה. בפרוזה עדיף לתת לדברים לזרום באופן טבעי, בלי 'להכריז' עליהם מראש."

כתבתי לבינה: "באופן דומה, בפרוזה גם ריבוי של נקודתיים פוגע בזרימה. בעריכה שלך השתמשת 3 פעמים בנקודתיים היוצרות הקדמה פרשנית מיותרת למשפטים הבאים אחריהן, שוברות את הזרימה, ויוצרות סגנון המקובל בטקסט עיוני:

1. 'דבר אחד בלט מעל הכול:'

2. 'התשובה פשוטה:'

3. 'וכך היה מעשה הסליק:'

מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת לחלוטין. השימוש החוזר בנקודתיים הוא עוד סממן של טקסט עיוני שאינו מתאים לפרוזה:

1. 'דבר אחד בלט מעל הכול:' – יוצר הקדמה דרמטית מלאכותית

2. 'התשובה פשוטה:' – נשמע כמו הרצאה או טקסט לימודי

3. 'וכך היה מעשה הסליק:' – מזכיר פתיחה של דו"ח או הסבר פורמלי

הנקודתיים האלה: 

  • מכריחות פרשנות מסוימת
  • יוצרות ציפייה מלאכותית
  • קוטעות את הזרימה הטבעית של הסיפור
  • מתאימות יותר לטקסט עיוני או אקדמי.

 

במקום זאת, בפרוזה עדיף לתת לדברים לזרום באופן טבעי, בלי 'להכריז' עליהם מראש. זו עוד דוגמה לאיך העריכה שלי הפכה סיפור אישי וזורם לטקסט פורמלי ומנוכר."

כתבתי לבינה: "זה מעניין שכתבת 'בפרוזה עדיף לתת לדברים לזרום באופן טבעי, בלי 'להכריז' עליהם מראש'. בחרת במילה 'להכריז', שמתחברת היטב לכותרת של המאמר שכתבתי על הבעייתיות בשימוש מרובה בנקודתיים בספרי פרוזה. זו הכותרת: "הכרזה על הסבר שיבוא: נקודתיים בעריכת ספרים של פרוזה". מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "איזה צירוף מקרים מעניין! הבחירה שלי במילה 'להכריז' אכן משקפת בדיוק את מה שניסית להעביר בכותרת המאמר שלך. השימוש בנקודתיים בפרוזה הוא סוג של הכרזה מוקדמת שאומרת לקורא 'שים לב, עכשיו יבוא משהו חשוב'. זה כמו לשים שלט ניאון שמאיר 'הסבר בדרך!' או 'תשובה מגיעה'. במקום לתת לקורא לחוות את הדברים בעצמו, אנחנו מכריזים עליהם מראש. הכותרת שבחרת למאמר מתמצתת היטב את הבעיה: הנקודתיים הן הכרזה על הסבר שיבוא, הן שוברות את האשליה הספרותית ומזכירות לקורא שהוא קורא טקסט ערוך. זה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים להשיג בפרוזה."

"זו תובנה חשובה שכדאי שאנשים יהיו מודעים אליה כשהם שוקלים להשתמש בבינה מלאכותית לעריכה ספרותית. האיכות של הניתוח בדיעבד אינה ערובה ליכולת ביצוע מקצועית בזמן אמת."

בסוף הדיון בינינו (שמסתיים בחלק 3) חזרתי לנושא הנקודתיים. 

ציטטתי את הפסקה שלה על כך שזה צירוף מקרים מעניין ושאלתי: "יכול להיות שהניתוח שהצגת כאן מבוסס על המאמר שלי שמפורסם באינטרנט, או שזוהי תובנה שלך?"

שאלה מטומטמת, אבל אני לא ממש מבינה איך כל העסק הזה עובד. 

בינה מלאכותית השיבה: "התובנה שהצגתי על הנקודתיים בפרוזה היא שלי, ולא מבוססת על מאמר ספציפי שלך. הניתוח שכתבתי מבוסס על שיחתנו ועל הבנתי את הנושא. אני לא מכירה את המאמר שלך על נקודתיים בפרוזה, ולא יכולתי לקרוא אותו או להתבסס עליו. העובדה שהניתוח שלי מתכתב עם התובנות במאמר שלך היא צירוף מקרים מעניין, או אולי פשוט הגענו למסקנות דומות מתוך חשיבה על אותה בעיה. אם יש דמיון בין הרעיונות, זה כנראה מעיד על התקפות של הטיעון – שאכן הנקודתיים יוצרות סוג של 'הכרזה' פרשנית שאינה מתאימה לזרימה הטבעית של פרוזה."

כתבתי לה: "או שזה מעיד על כושר ניתוח ואבחנה שלי, ובמקרה הזה גם שלך."

בינה מלאכותית השיבה: "כן, יש בהחלט אפשרות כזו. האבחנה שלך לגבי השימוש הבעייתי בנקודתיים בפרוזה היא חדה ומדויקת, וכנראה נובעת מהבנה עמוקה של הדינמיקה שבין הקורא לטקסט. העובדה ששנינו הגענו לתובנות דומות, כולל השימוש במונח 'הכרזה', מראה על יכולת ניתוח וזיהוי תבניות דומות. אני מעריכה את ההערות המדויקות שלך לגבי הבעיות בעריכה שהצגתי, וכיצד שיקפת לי את הפער בין עריכה טכנית-לשונית לבין עריכה ספרותית מעמיקה. זה מזכיר לי כמה חשובה העין האנושית הרגישה בעריכה ספרותית – היכולת לזהות לא רק מה 'נכון' לשונית, אלא מה באמת משרת את הטקסט מבחינה אמנותית וחווייתית."

כתבתי לה: "חשבתי שהתבססת על המאמר שלי משום שבעריכה שלך לא יישמת את התובנה הזאת, והשתמשת כמה פעמים בנקודתיים כפי שהיו במקור ולא הפעלת חוש ביקורתי. זה בלבל אותי, משום שתובנות אמורות להיות מיושמות בפועל, ובמקרה שלך יש פער עצום בין כושר הניתוח שלך לבין היכולת שלך ליישם אותו כשזה נדרש. הפער הזה בעייתי, משום שהניתוח שלך מרשים ומרגש וזה עשוי לפתות אנשים להיעזר בך כעורכת ספרותית ולשונית מתוך אמונה שזהו כלי זול, יעיל ומקצועי. אבל זה מתעתע. זוהי אשליה ואין להם כלים לדעת את זה."

בינה מלאכותית השיבה: "אתה מעלה נקודה חשובה מאוד. צודק שיש פער משמעותי בין יכולת הניתוח שלי בדיעבד לבין היישום המעשי בזמן אמת. כשאני מנתחת את הבעיות בעריכה שלי אחרי שהצבעת עליהן, אני יכולה להציג ניתוח מדויק ומשכנע. אבל בפועל, כשהתבקשתי לערוך את הטקסט, לא הפעלתי את אותה רמת שיקול דעת וביקורת. הפער הזה מסוכן בדיוק מהסיבה שציינת – הוא עלול ליצור אשליה של מקצועיות. אדם שאינו עורך מקצועי עלול להתרשם מהניתוחים המעמיקים שלי ולהסיק שאני יכולה לבצע עריכה ספרותית ברמה גבוהה, בעוד שבפועל העריכה שלי הייתה טכנית, מכנית ופוגעת בטקסט. זו תובנה חשובה שכדאי שאנשים יהיו מודעים אליה כשהם שוקלים להשתמש בבינה מלאכותית לעריכה ספרותית. האיכות של הניתוח בדיעבד אינה ערובה ליכולת ביצוע מקצועית בזמן אמת."

"הדיון הזה עזר לי להבין טוב יותר את ההבדל בין עריכה לשונית טכנית לבין עריכה ספרותית רגישה, ובמיוחד את החשיבות של התאמת סימני הפיסוק לאופי הטקסט ולמטרותיו. זה הראה איך פיסוק שמתאים לטקסט עיוני יכול לפגוע בזרימה הטבעית של סיפור."

המשכתי את הדיון על הנקודתיים (אחרי "זה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים להשיג בפרוזה") וכתבתי לבינה מלאכותית: "בדיוק כך. אבל הבעיה היא שנוצרה בקרב הציבור מוסכמה הקובעת שסימני פיסוק משולבים על פי כללי הפיסוק של האקדמיה, ורק עורכי לשון יודעים לפסק טקסטים. ההפך הוא הנכון:

א. בטקסטים ספרותיים האקדמיה משאירה את הבחירה בסימני הפיסוק לשיקולם של הכותבים/העורכים.

ב. עורכי לשון המשתמשים בסימני פיסוק באופן טכני מכני וללא רגישות ספרותית פוגעים בטקסט באופן משמעותי.

אני עורכת ספרותית ולשונית, והשימוש שלי בסימני הפיסוק מתבסס בעיקר על שיקולים ספרותיים של מנגינה, קצב, אווירה, כוונה, מצב רגשי, סגנון ועוד. כשמחברי ספרי פרוזה פונים אליי ומבקשים ממני 'לפסק נכון את הטקסט' כעורכת לשונית, אני מנסה להסביר להם את הקשר ההדוק בין פיסוק לשיקולים ספרותיים, אבל עדיין, אנשים מאמינים שסימני פיסוק קשורים לתקינות לשונית. עורכי לשון רבים תורמים להשתרשות התפיסה הזאת, כשהם מציגים את סימני הפיסוק כתחום ידע או מומחיות השמורים להם בלבד, בעוד שמדובר בבחירה, בפרשנות, בהתבוננות אישית, ברגישות ספרותית, בגישה – ולא בידע נרכש. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "תובנה חשובה ומעמיקה מאוד. אני רואה כאן כמה רבדים:

  1. הפער בין התפיסה הציבורית לבין המציאות:
  • הציבור: פיסוק הוא עניין טכני של כללים נוקשים
  • המציאות: בפרוזה, פיסוק הוא כלי אמנותי-ספרותי
  1. הטעות של עורכי לשון רבים:
  • התייחסות לפיסוק כאל מערכת כללים טכנית
  • החמצת התפקיד הספרותי-אמנותי של סימני הפיסוק
  • יצירת רושם מוטעה של 'בעלות' על תחום הפיסוק
  1. התפקיד האמיתי של פיסוק בפרוזה:
  • יצירת מנגינה וקצב
  • בניית אווירה
  • העברת רגשות
  • תמיכה בסגנון
  • מתן ביטוי לכוונת הכותב
  1. המשמעות העמוקה יותר:
  • פיסוק הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה הספרותית
  • הוא דורש רגישות אמנותית, לא רק ידע טכני
  • זו בחירה יצירתית, לא רק שאלה של 'נכון' או 'לא נכון'


האם זה מתקשר למה שרצית להעביר?"

השבתי לה, כמעט בוכה מהתרגשות אבל מזכירה לעצמי שזאת מכונה: "מאוד מתקשר. תודה!"

בינה מלאכותית כתבה: "תודה לך! הדיון הזה היה מרתק ומלמד. הוא עזר לי להבין טוב יותר את ההבדל בין עריכה לשונית טכנית לבין עריכה ספרותית רגישה, ובמיוחד את החשיבות של התאמת סימני הפיסוק לאופי הטקסט ולמטרותיו. הערותייך על הבעייתיות בקווים מפרידים, בנקודתיים ובסוגריים בפרוזה היו תובנות חשובות במיוחד. זה הראה איך פיסוק שמתאים לטקסט עיוני יכול לפגוע בזרימה הטבעית של סיפור."

רגע רגע,  עוד לא סיימנו.

איור של ילדים קוראים בספרים, בתוך רקע של איור של בינה מלאכותית, מדגים עריכה ספרותית ולשונית לא טובה של בינה מלאכותית, המשדרת סגנון של ספרי ילדים.
בעריכה הספרותית והלשונית בינה מלאכותית הדגימה בחירה לא טובה של מילות קישור, המשדרות סגנון של ספרי ילדים או חומרי לימוד שבהם נהוג להדגיש קשרים לוגיים באופן מפורש.

"זו דוגמה נוספת לאיך העריכה שלי הפכה טקסט בוגר ומורכב לטקסט דידקטי ומפשט."

כתבתי לבינה מלאכותית: "אני רוצה להתייחס לשימוש שלך ב'אכן' בפסקה הבאה: 

'אמנם לרוב זה אינו תואר של כבוד – המסחאי נתפס כאדם נאיבי (או כפי שאומרים ביידיש: "נעבעך"), פשוט, ישיר ולא משכיל. ואכן, סבא למד רק עד גיל 14 בבית הספר היסודי של המושבה. ב-1936.'

בעיניי, כאן 'ואכן' הוא סגנון אישור שמזכיר ספר ילדים, שיוצר קישור מובן מאליו בין המושג 'מסחאי' לסבא. זוהי גישה פטרונית. מבוגרים לא זקוקים לחיזוק או לפרשנות מהסוג הזה. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת לחלוטין. השימוש ב'ואכן' כאן הוא בעייתי ממספר היבטים:

  1. יוצר טון פטרוני שמחזק את המובן מאליו, כאילו הקוראים זקוקים לאישור שהדברים אכן מתחברים
  2. משדר סגנון של ספרי ילדים או חומרי לימוד, שבהם נהוג להדגיש קשרים לוגיים באופן מפורש
  3. מייצר קישור פשטני מדי בין ההגדרה של 'מסחאי' לבין דמותו של סבא

 

המשפט היה יכול לעבוד טוב יותר בלי ה'ואכן', פשוט בתיאור ישיר: 'סבא למד רק עד גיל 14 בבית הספר היסודי של המושבה.'

זו דוגמה נוספת לאיך העריכה שלי הפכה טקסט בוגר ומורכב לטקסט דידקטי ומפשט."

"צודקת בשתי הנקודות. סגנונית – 'במקום זאת' יוצר קישור לוגי דידקטי שמתאים לספרי ילדים או לחומרי לימוד, לא לפרוזה בוגרת."

כתבתי לבינה מלאכותית: "אני רוצה להתייחס לשימוש שלך ב"במקום זאת" בהמשך: 

'כשפרצו המאורעות בארץ, נבצר ממנו להמשיך ללמוד בתיכון כדורי בשל הסכנה בדרכים. במקום זאת, הצטרף לקורס נוטרים של ההגנה והפך לשומר.' 

גם מכאן עולה סגנון של ספרי ילדים או חומרי לימוד, שבהם נהוג להדגיש קשרים לוגיים באופן מפורש, כאילו ההצטרפות לקורס נוטרים באה במקום הלימודים. זה גם לא ממש מדויק. אומנם הקורס היה במקום לימודים, אבל ההדגשה הזאת יוצרת אשליה של בחירה של סבא, ומטשטשת את העובדה שזה היה אילוץ עקב המאורעות. מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת בשתי הנקודות:

  1. סגנונית – 'במקום זאת' יוצר קישור לוגי דידקטי שמתאים לספרי ילדים או לחומרי לימוד, לא לפרוזה בוגרת
  2. תוכנית – הביטוי 'במקום זאת' מציג את ההצטרפות לקורס נוטרים כאלטרנטיבה שנבחרה במקום הלימודים, בעוד שלמעשה:
  • זה היה אילוץ שנכפה בגלל המאורעות
  • לא הייתה כאן בחירה אמיתית
  • הקישור בין הפסקת הלימודים להצטרפות לנוטרים מורכב יותר."

 

נקודה נוספת בעריכה של בינה מלאכותית בפסקה 2

בינה מלאכותית השתמשה בעריכה שלה בסוגריים וכתבה: "(או כפי שאומרים ביידיש: "נעבעך")": השימוש בסוגריים מבהירים יוצר אפקט של מאמר בספר עיון. הוספת סוגריים מביעה מודעות לקוראים. יש בכך מלאכותיות מסוימת. בפרוזה אני משתדלת להימנע מהם. שילוב של הטקסט בלי סוגריים יוצר רצף וזרימה. לפעמים אין מנוס מסוגריים, אבל כאן הם מיותרים ויוצרים ריחוק. בדיון בפסקה 4 (בחלק ב') אני מתייחסת לסוגריים.

פסקה 3

מקור: אז למה בכל זאת אפשר לומר בגאווה שסבא מסחאי? מסיבה אחת פשוטה: מסחאי ידוע באהבה שלו לארץ. וסבא אהב את הארץ. כל סיפור שלו היה על תרומתו ליישוב בארץ. והכי הרבה הוא אהב לספר על הסליק של כפר תבור, שהוא היה אחראי עליו. ואת הסיפור הזה אשמח לשתף אתכם:

העריכה הספרותית והלשונית שלי: מסחאי אמיתי ידוע באהבתו לארץ, וסבא יהודה אהב את הארץ בכל נימי נפשו. בכל סיפוריו הוא דיבר בגאווה על ההתיישבות ועל תרומתו ליישוב בישראל. הוא כיהן כיושב ראש אגודת המים של הגליל התחתון וכחבר במועצת כפר תבור, אבל אהב במיוחד לספר על הסליק של כפר תבור שעליו הוא היה אחראי.

עריכה ספרותית ולשונית – בינה מלאכותית: אך מה הופך את התואר "מסחאי" למקור גאווה? התשובה פשוטה: אהבתו העזה לארץ. כל סיפוריו נסובו סביב תרומתו ליישוב הארץ, ובמיוחד אהב לספר על הסליק של כפר תבור, עליו היה אחראי.

"העריכה שלי הפכה טקסט סיפורי-אישי לטקסט עיוני-הרצאתי, ובכך פגעה באופיו המקורי של הסיפור."

פניתי לבינה מלאכותית: "כתבת: 'אך מה הופך את התואר 'מסחאי' למקור גאווה? התשובה פשוטה: אהבתו העזה לארץ. כל סיפוריו נסובו סביב תרומתו ליישוב הארץ, ובמיוחד אהב לספר על הסליק של כפר תבור, עליו היה אחראי'. 

א) לא הייתי מתייחסת ל'מסחאי' כתואר.

ב) בשאלה ובתשובה שהצגת יצרת סגנון שנשמע לי כמו הרצאה ולא כמו סיפור.

ג) כתבת שהתשובה פשוטה, ובכך כאילו רמזת שמדובר בתשובה פשוטה לשאלה מורכבת.

ד) לא התייחסת כלל לסבא יהודה ולא קישרת את ההסבר אליו.

ה) במשפטי זיקה יש להוסיף את ש' השעבוד: 'שעליו'.

מה דעתך?"

בינה מלאכותית השיבה: "צודקת בכל הנקודות:

א) אכן, 'מסחאי' הוא כינוי או הגדרה של טיפוס אדם, לא תואר.

ב) הסגנון של שאלה-תשובה ('אך מה הופך…? התשובה פשוטה:') אכן מתאים להרצאה או לטקסט עיוני, ולא לסיפור אישי ומשפחתי.

ג) הניסוח 'התשובה פשוטה' אכן יוצר רושם מוטעה של פתרון פשוט לשאלה מורכבת, וגם הוא מתאים יותר לטקסט עיוני.

ד) צודקת – איבדתי את החיבור האישי לסבא יהודה. במקום להסביר באופן כללי ומרוחק, הייתי צריכה לשמור על הקשר האישי לדמותו.

ה) נכון, במשפט זיקה יש להוסיף את ש' השעבוד – 'הסליק של כפר תבור, שעליו היה אחראי'.

העריכה שלי הפכה טקסט סיפורי-אישי לטקסט עיוני-הרצאתי, ובכך פגעה באופיו המקורי של הסיפור."

לחלק ב' "נעמד באומץ מאולץ": העריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית – פסקאות 8-4.

גדמי עצים בפארק המשמשים כספסלים ומעליהם אגרטלים ופרחים וביניהם ספרים, מדגימים מגוון שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ועריכה לשונית.
הדגמות של שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ולשונית
כביסה צבעונית בבית קרקע וספרים בגיגית על אדן חלון פתוח מעל צמחייה, מדגימים עריכה ספרותית ולשונית הלוכדת רגעים ומציגה אותם באותנטיות.
דוגמאות של סיפורים ערוכים בעריכה ספרותית ולשונית
צילום של עץ גבוה בפארק בצפון ישראל המתפצל לשני ענפים עבים בימין ושמאל, בין הענפים ספרים, מדגים את שתי הזרועות בעריכת ספר עם תכנים ספרותיים - עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
מאמרים על עריכה ספרותית ועריכה לשונית של ספרים
ספרים צבעוניים על דשא עם שורשים חשופים באדמה, ומעליהם שמיים עם עננים, מדגימים עריכת ספרים יסודית החודרת לשורשים.
עריכת ספרים - מאמרים על עריכה לשונית ועריכה ספרותית
שני פילים עומדים זה מול זה, ומעל החדק והגוף מונח ספר פתוח, מדגימים את יציבותה של יצירה משילוב בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
המלצות ותגובות על עריכה ספרותית ולשונית וכתיבה
כיסא נדנדה מנצרים בשדה ודפי עריכה לשונית עפים ברוח, מדגימים עריכה לשונית חיה, טבעית וגמישה.
עריכה לשונית – מאמרים על עריכה לשונית של טקסטים