התרמית חלק 1 – הדגמת עריכה ספרותית ולשונית של סיפור

כשהתקרב לבית הקפה, כבר ראה אותה יושבת ושותה מים מכוס שקופה. היא תמיד מטופחת: שרשרת פנינים לצווארה, לבושה שמלה, וסיכת ראש משובצת פנינים תופסת את שערה הקצר והלבן. כשהיא הבחינה בו, היא הפסיקה ללגום מן הכוס ונופפה אליו.

"שב שמוליק", היא הורתה על הכיסא שמולה.

שמוליק לא הספיק להתיישב וכבר מלצרית ניגשה עם תפריט.

שמוליק חייך אליה ואמר: "אין צורך בתפריט. אזמין כריך סלמון, המנה האהובה עליי, בבקשה". 

המלצרית לקחה את התפריט והסתלקה.

"צוהריים טובים עליזה, האם אינך מזמינה דבר?"

"ברור שהזמנתי! המנה שלי תגיע עם שלך. השירות כאן מצוין".

שמוליק הרים את הקנקן ומזג לעצמו מים. הוא לגם את המים במהירות. לעיתים בעבודתו הוא שוכח לשתות, ואז בהפסקה הוא שותה כמו גמל.

"אני בטוחה שהיא רצחה אותם".

שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול.

"עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלו הזה?"

"רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות".

שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח. על כל טיעון יש לה טיעון נגדי.

עליזה לקחה נשימה עמוקה.

"הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל."

שמוליק עיקם את אפו. "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים."

"זאת בדיוק הנקודה," קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"

עליזה בחנה את פניו של שמוליק. שמוליק משך בכתפיו ואמר: "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים."

עליזה החלה לצחוק וכבשה את צחוקה בכף ידה.

"שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"

עליזה עצרה את דבריה כדי לבחון את תגובתו של שמוליק. שמוליק מזג לעצמו ולעליזה עוד כוס מים. הוא הסתכל לתוך עיניה הכחולות של עליזה.

"מה את יודעת?"

"כעת אתה מתחיל לדבר לעניין", אחזה עליזה בכוס ולגמה ממנה.

"מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

"ואיך את יודעת הכול?"

"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד."

"את משהו, עליזה", חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות, "בכל יום את משתבחת". עליזה החזירה לו חיוך.

באותו רגע ניגשה המלצרית עם מגש עגול בידיה, ועליו המנות שהזמינו שמוליק ועליזה.