שמונה עקרונות חשובים בעריכת ספר פרוזה

במצב של פיצול תפקידים בין עורכי הספר, חשובה חלוקה נכונה בין פעולות ששייכות לעריכה ספרותית ופעולות ששייכות לעריכה לשונית והגהה לשונית.

אפשרות אחרת היא עריכה ספרותית ולשונית – שילוב של עריכה ספרותית עם עריכה לשונית באותו תהליך. בעריכה כזו נדרשים כישורי עריכה ספרותית וכישורי עריכה לשונית. בעריכה המשולבת מטפלים בו-זמנית בכל ההיבטים הספרותיים והלשוניים של הספר, כשהעיקרון המנחה הוא עריכה לשונית במינון נכון והתאמה לשיקולים הספרותיים.

עריכה לשונית טובה בספרים היא עריכה גמישה, המותאמת לרוח היצירה ולמאפייניו של ספר פרוזה:

• עריכה לשונית במינון מדויק, שמשתלב יפה עם העריכה הספרותית ונותן לה את המרחב הנדרש למימוש מלוא הפוטנציאל של הספר.
• עריכה לשונית מוקפדת אך לא משתלטת. עדינה, לא מתבלטת ולא מנכיחה את עצמה.
• עריכה לשונית שעושה הפרדה ברורה בין היקף פעולותיה הנרחב בעריכת תוכן בספרי עיון, ספרי ייעוץ והדרכה, לבין היקף פעולותיה המצומצם בספרי פרוזה, שבהם העריכה הספרותית היא שאחראית על עריכת התוכן.
• עריכה שקולה וזהירה, שלא ממהרת לפסול טעויות לשוניות וידה לא קלה על ההדק, ולא ממהרת להחליף מילים מסוימות במילים גבוהות יותר. פעמים רבות, מה שנחשב לפגום או פשוט הוא היפה, הטבעי והאותנטי. הגישה צריכה להתבסס על נקודת מבט אומנותית ולא על הבלטה של ידע או טעם אישי.
• עריכה שמשאירה את פעולות הניסוח, בחירת המילים, קביעת סדר המילים, בניית המשפטים ואורכם, חלוקת הפסקאות והוספת סימני פיסוק הקשורים לסגנון ואווירה, כגון סימני קריאה ושלוש נקודות – לעריכה הספרותית, בפיצול תפקידים.
• עריכה שממעטת להשתמש בסימני פיסוק שאינם מתאימים לספרי פרוזה – כגון קווים מפרידים, נקודתיים ונקודה פסיק – לצורך הפרדה בין משפטים וחלקי משפט.
• עריכה שמטפלת באופן מתון בפיסוק, במירכאות שאינן לצורך ציטוט ובניקוד עזר (מומלץ גם בספרי עיון, ייעוץ והדרכה). עודף של סימני פיסוק, שימוש בסימני פיסוק נוקשים, עודף של מירכאות דידקטיות ועודף של ניקוד עזר יוצרים אי-סדר, סרבול והסחת דעת הפוגעים בזרימה של הספר.